עמוד הבית > לסובב את הגלגל - הספר > קטעים מהספר

מהספר "לסובב את הגלגל":
 
כמו להיות כלוא…
 
זה כמו להיות כלוא בכלא. כלוא בתוך הדבר הזה, ואין לי שום אפשרות לברוח. פשוט אי־אפשר לברוח. זה הולך אתי לכל מקום, כל הזמן. לפעמים הגעגועים לחופש - לחיים שמחוץ לכלא הזה - מרימים ראש כאילו היו להם חיים משלהם ומציפים אותי. וגם מזה אין לי למעשה אפשרות לברוח. לרוב הם באים חלש, הזיכרונות והגעגועים - ואז זה בסדר, לעיתים אפילו טוב וכיף. אבל קורה שזה בא בעוצמה כזו שמכה בי ואני משתוקק נואשות לטעום שוב את טעם החופש, החופש שפעם היה שלי אך אני יודע שהוא אבד לנצח. באותן שעות או באותם ימים אני חש בכל תא מתאי גופי, בכל אחד מנימי ישותי, את התשוקה והכמיהה למה שאבד. והכאב והייאוש והשחור ממלאים את הכול באותם רגעים. כי אני יודע שלעולם לא אוכל עוד ללכת. לעולם לא אוכל לחוש את האדמה חולפת לה בטבעיות מתחת לרגליי. או לרוץ. או ללכת על חוף הים ולהרגיש את מגע המים והחול הטובעני. כל אלה ועוד הרבה הפכו לזיכרונות, זיכרונות שהולכים ומתעממים ככל שהימים עוברים והשנים חולפות ורק הכאב אינו מתעמעם. אמנם רוב הזמן הוא מתחבא לו בפינה כלשהי בנפשי שלי, אך הוא נמצא שם וכשהוא פורץ, הוא ממלא את כולי, כאילו רק אתמול קרה הדבר, כאילו לא עברו מאז שמונה־עשרה שנים ארוכות.
 
 
תקווה
 
הגיע היום. היום אני למעשה מסיים את הספר וכותב ביומן המסע בפעם האחרונה. במהלך החודש האחרון, ככל שהתאריך הלך וקרב, כך חשתי יותר ויותר שההחלטה לסיים היום הנה נכונה ומתאימה. אני חש בשל ומוכן לסיים את הכתיבה כאן ומרגיש שכל מלה נוספת תהיה מיותרת וכל מה שאוסיף מעבר לכתיבה היום יהיה מיותר ורק יגרע מהתוצר הסופי.
אין זה אומר שהדרך הסתיימה. הדרך המוטוות בספר זה ממשיכה. לאן? - אינני יודע. הזמן יגיד. בתחושה שלי נפתחת היום תקופה חדשה. עשרים ואחת שנים ושמונה חודשים הלכתי על רגליי לפני אותה תאונה אכזרית, והיום אני יושב על הכיסא פרק זמן זהה. אני חש כי בתקופה הבאה הכיוון יהיה הפוך, מהכיסא חזרה לרגליים. אני חש את הגוף שלי כמו מתעורר אט־אט לחיים ואולי עוד פרק זמן דומה אוכל לחזור ללכת על רגליי… אני לא משלה את עצמי: גופי פגוע מאוד. וכאילו להזכיר לי את זה, חשתי היום בעקצוץ של כאב בעצם הזנב, כנראה כתוצאה משעות ישיבה ארוכות ומעט מדי שכיבה והרפיית הלחץ על הישבן. אני לא נוטע בי תקוות־שווא ויודע שהדרך ארוכה, מפותלת וקשה ואין ערובה וביטחון שאכן אגיע לשיפור כה דרמטי עם גופי. אולם יש בי תקווה. אני לא מוצא פסול בתקווה כאשר היא מעניקה לי כוח להמשיך הלאה, להתמיד במאבק האינסופי הזה. ויש בי גם סיפוק. סיפוק, הנאה וחיוך על הדרך בה אני הולך, על ההצלחות הקטנות, על הנופים הנגלים לעיניי, על כך שאני חי, נושם, בועט ומרגיש. ואני בוחר ורוצה לסיים כך, באמירה ובתחושה של תקווה.
 
 
שינוי - זרימה פסיבית או התכווננות אקטיבית?
 
זוהי שאלה כלל לא פשוטה או קלה והתשובה אינה ברורה מאליה. לכן חשוב לי להתעכב על הסוגייה הזו.
ראשית, ראוי לומר - שינוי יכול להיות גם פסיבי. הרי תמיד אנחנו אומרים "אנשים משתנים", או נפגשים עם מישהו אחרי תקופה ומגלים שהוא השתנה. עצם הזמן שעובר משנה אותנו. קודם כל פיזית ופיזיולוגית. כשאנחנו בני ארבעים, אנחנו לא כפי שהיינו עשרים שנה קודם לכן. הגוף עבר שינוי פיזיולוגי, ההורמונים הזורמים בדמנו אינם אותם הורמונים ואינם פעילים באותה עוצמה, השערות מלבינות ונושרות, הקמטים מתחילים להופיע. הזמן שחולף גורם לנו להשתנות.
גם התנסויות וחוויות החיים שלנו תורמות לכך שאנו משתנים. השינוי כאן הוא שינוי פנימי, נפשי. התנסויות שלנו עשויות להביא לשינוי טוב ומבורך, אך הן עלולות באותה מידה לגרום לשינוי שאינו חיובי וטוב. אני מתכוון - חיובי, טוב, מבורך מבחינת האדם עצמו. התנסות בתאונה שכמעט עלתה לכם בחייכם עלולה לגרום לכם להימנע מנסיעות לא הכרחיות או להימנע בכלל מנהיגה. התנסות בפרידות מכאיבות ופוגעות עלולה לתרום לכך שתימנעו מקשרים ותייחסו תכונות שליליות בלבד לבני המין השני. אלה שינויים שפוגעים באדם המושפע מהם. הרצאה מוצלחת עליה קיבלתם הרבה פרגון עשויה לחזק את תחושת הדימוי העצמי שלכם ולהעניק לכם יותר ביטחון להתמודדויות עתידיות. מישהו שמחזיר לכם את ארנקכם שהלך לאיבוד, ובו כל כספכם והתעודות שלכם עשוי לתרום לכך שתפישת העולם שלכם תשתנה ושתחושו שהעולם הוא מקום יפה וטוב. אלה השפעות ושינויים תורמים ומסייעים. כילדים, יש לנו מעט השפעה כיצד אירועי החיים ישפיעו וייעצבו אותנו, אולם כמבוגרים ובוגרים יש לנו מידה מסוימת של שליטה והכוונה איך ישפיעו עלינו התנסויות וחוויות שאנו עוברים. לא תמיד זה קל ולעתים נדרשים מאמץ ועבודה נפשית בכדי למנוע שינוי לא רצוי או על מנת להביא לשינוי הרצוי לנו. כאן נכנס עניין האקטיביות.
שינוי אמתי, מבחינתי, הוא שינוי שנעשה מתוך כוונה, מאמץ ורצון להשתנות, לשנות בנו משהו. זהו שינוי אקטיבי, לא שינוי פסיבי. שינוי שנועד להטות את חיינו לכיוון אחר, אליו אנו שואפים ורוצים להגיע. זהו מאמץ המכוון לשנות את גורלנו ואת מי שאנחנו כפי שאולי היינו אילולא נעשה המאמץ לשנות. שינוי כזה תמיד ידרוש מאמץ והשקעת זמן ואנרגיות. והוא תמיד יהיה קשה להשגה, לפעמים רק קצת קשה, ולעתים הקושי והמכשול יהיו גדולים ועצומים ויידרשו מאמצים מרובים, זמן רב, התמדה, אמונה ועקשנות כדי להתגבר על הקשיים ולהשיג את השינוי המבוקש. שינויים בדימוי העצמי ובתחושת הערך העצמי הם מסוג השינויים הקשים להשגה והדורשים מאמצים והתמדה רבים.
 
אני רוצה לומר מספר מילים על סוגייה הקשורה וקרובה לעניין הזה של שינוי - זרימה. "תזרמו", "צריך לזרום", "תנסי לזרום עם זה". אנחנו שומעים כל הזמן ביטויים כגון אלה הנאמרים לנו מחברינו או שאנו אומרים דברים דומים לעצמנו.
אבל מה זה בכלל לזרום? מהי הזרימה הזו והאם זרימה אינה מנוגדת לשינוי אקטיבי ומכוון מטרה?
לדעתי, זרימה אינה משהו פסיבי לחלוטין, והיא אינה מנוגדת להתכווננות למטרה מסוימת שברצוננו להשיג. אשתמש כאן במטאפורה של מים זורמים, של נהר זורם. מים הזורמים בנהר תמיד יגיעו למקום הנמוך, לאוקייאנוס או לים. אולם הנהר, בעשותו כן, לעולם לא יזרום בקו ישר, לעולם לא בדרך הקצרה. הוא יבחר נתיב פתלתל ומתעקל, בהתאמה לפני השטח וכאשר הנהר והמים פוגשים הר, הם לעולם לא יעלו במעלה ההר, אלא תמיד יעקפו אותו ועדיין, הנהר "יודע" להיכן פניו מועדות - לאוקיינוס, לים. הנהר יודע, אך מובן שהוא לא באמת יודע. וכך נכון שגם הזרימה שלנו תהיה. לעולם לא בקו ישר, בדרך הקצרה כי זה אומר לאלץ בכוח את פני השטח, את הנסיבות, למטרה שלנו. זרימה פירושה הקשבה. הקשבה לתחושות פנימיות כמו גם הקשבה לסביבה בה אנו נמצאים. זרימה פירושה גמישות. ללא הקשבה וגמישות לא נוכל לראות שהדרך בה אנו הולכים למעשה כבר אינה מקרבת אותנו למטרה שלנו. ללא הקשבה וגמישות לא נוכל לשים לב שאנו מתנגחים במחסום בלתי־עביר שהופיע בדרכנו ולא נוכל לחוש כי אופן ההתנהלות שלנו, שהיה נכון ומתאים עד לא מזמן, מזיק עכשיו למטרתנו ומרחיק אותנו ממנה, אולי בגלל שאנו מעוררים התנגדויות בכל מיני מקומות. הנהר אינו כופה את עצמו על הסביבה, הוא זורם בהתאמה מלאה עם סביבתו. חוץ מאשר בזמן שיטפון, שאז אכן יש הרס ופגיעה בסביבה. גם אצלנו שיטפון והצפה גורמים להרס, לנזק ולפגיעה.
כאשר אנו מכוונים למטרה מסוימת, אך עושים זאת תוך זרימה, כלומר תוך הקשבה וגמישות, אנו מוכנים בכל רגע נתון לעזוב את הדרך שחשבנו כמתאימה וללכת בדרך אחרת. המטרה שלנו עדיין ניצבת בפנינו, אך הדרך אליה השתנתה. כאשר אנו זורמים, אנו חייבים להיות מוכנים כל הזמן לשנות את התוכניות שלנו, אם יהיה מקום לכך. התעקשות ללכת בדרך שהותוותה מראש, התעקשות על תוכנית מוגדרת, היא כהליכה עם ראש בקיר, כמו נהר שמנסה לעלות במעלה ההר בדרכו לאוקיינוס.
אתן שתי דוגמאות שהן גם קונקרטיות אך גם מטאפוריות. אדם מטפס על הר גבוה ושואף להגיע אל פסגתו, אולם הוא כה ממוקד במטרתו ונחוש להשיגה עד כי אינו שם לב כי סערה מתקרבת ועומדת לפרוץ. הסערה מפתיעה אותו ותופסת אותו לא מוכן והמטפס עלול למצוא לא רק שהשגת מטרתו בסכנה, אלא אף שהוא עצמו נמצא בסכנת חיים. אדם אחר מתאמן בריצה מתוך מטרה להצליח בריצת מרתון. הוא נחוש להשיג את מטרתו עד תאריך מסוים שנראה לו מציאותי ולכן מתעלם מכאב שמתחיל להתפתח בברכו, כיוון שאינו רוצה לפספס את תאריך היעד. בסופו של דבר הכאב בברך מכריע אותו, אולם אז מתברר שנגרם נזק גדול לברכו ושיעבור זמן רב עד שיוכל לחזור להתאמן בריצה. בדוגמה הראשונה הייתה התעלמות מגורם חיצוני משמעותי ובדוגמה השנייה, מגורם פנימי קריטי. אז בדרך לפסגה שלך אתה חייב להיות קשוב הן לסביבה, הן לעצמך, ומוכן לשנות את סדר היום אם עולה הצורך בכך. לפעמים, אתה עשוי לגלות שהמטרה שלך כלל אינה רלוונטית יותר, אם בגלל שינוי בנסיבות החיצוניות, אם בגלל שינוי פנימי כלשהו בתוכך.
הקשבה וגמישות אינן דברים שקל לעשותם כאשר הנך מכוון־מטרה כי בכדי להיות באמת בהקשבה מבלי להיות מוטה בגלל המטרה אליה אתה שואף להגיע, אתה חייב להיות כאילו בלי מטרה, כאילו אין לך מטרה. להיות עם ולהרגיש בלי. כמו הנהר שיודע לאן פניו מועדות, אך אינו יודע זאת באמת. בתחום הפסיכותרפויטי דבר זה מוכר כ־without memory, without desire (ללא זיכרון, ללא תשוקה), מונח שהוטבע על־ידי ביון. להיות ללא תשוקה וללא ציפייה - אך עדיין עם רצון ומטרה. כיצד דבר שכזה אפשרי? אני חושב שהדבר אפשרי אם נזכור שהרצון והמטרה שלנו הם לטווח הארוך ונצליח לשים ולשמור את המטרה ברקע, אי־שם במודעות - ואילו תשוקה וציפיות קשורות להתרחשויות העכשוויות, המיידיות. כאשר נצליח לבוא להתרחשות העכשווית בלי תשוקה וציפייה, בעוד המטרה שלנו עדיין נמצאת בתוכנו, ברקע - נוכל באמת להיות קשובים וגמישים. אז נוכל לזרום אל האוקייאנוס.
הדבר אמנם קשה, אך אינו בלתי־ניתן להשגה. אפשר ללמוד ולהשתפר ביכולת שלנו לזרום ולבוא להתרחשות העכשווית ללא ציפיות מוקדמות. זה דורש תרגול רב, כמו אמנות ואומנות. אולם כאשר מצליחים בכך, בהתחלה לפרקי זמן קצרים בלבד, החוויה מדהימה. כך כתבתי אני לאחר שהתנסיתי בחוויה זו: "להיות בלי ציפייה זה הדבר. זה הדבר! להיות ללא ציפייה זה כמו לרחף."
 
 
הקשיים שלי - של כולם הם
 
ככל שהתקדמתי והעמקתי בכתיבת הספר - כספר שעוסק בפציעה ובשיתוק שלי ובהתמודדות ארוכת השנים מול הקשיים הפיזיים והנפשיים - מצאתי יותר ויותר שהמצוקות אתן אני נאלץ להתמודד בגלל הפציעה והשיתוק, למעשה דומים ומקבילים למצוקות אתן נאלצים כולם להתמודד. גם אנשים "בריאים".
אלא שאצלי השיתוק וכיסא הגלגלים מאוד ברורים לעין ונוכחים. אי־אפשר שלא לראות אותם ויותר מכך, כל הקשיים, הכאבים והבעיות שתיארתי כאן בספר, קשורים קשר ישיר לשיתוק. יהיו אלה הכאבים הפיזיים, הצורך להיאבק על מנת לשמר את הקיים ולמנוע הידרדרות והתעוותות של הגוף על מערכותיו השונות, הבושה והניסיון להסתיר צדדים מסוימים של השיתוק, הצורך לווסת ולבקר כל הזמן את השתייה והתזונה - כל אלה וכל השאר נובעים מהשיתוק, ולכן ההתייחסות שלי, בחיים כמו בספר, היא מתוך התייחסות לפציעה שלי ולשיתוק. וזה ברור מאליו ומוצדק לחלוטין.
ובכל זאת, אני מבין כיום כי כל הבעיות האלה הן גם בעיות מולן נאלצים כולם להתמודד. כולן הן מצוקות ובעיות אוניברסליות. נכון שאצלי, בגלל השיתוק, הבעיות האלה קיימות בעוצמה ובתדירות גבוהות יותר מאשר אצל בני אנוש "בריאים". ונכון שאני, בגלל השיתוק, נאלץ להתמודד מול מספר גדול של מצוקות בו־זמנית, בעת שאחרים אולי נאלצים להתעמת מול רשימת קשיים קטנה יותר מזו שלי. יחד עם זאת, אין בעיה או מצוקה אחת מולה אני נאלץ להתמודד שאינה נחלת הכלל. בין אם אלה קשיי העיכול, הידרדרות ובגידת הגוף, המכאובים הפיזיים, המוגבלות, הבושה.
 
זוהי תובנה חשובה ומשמעותית ביותר!
ראשית, היא מקלה עליי באופן כלשהו את הסבל. כי אני יודע ומבין שגם ללא הפציעה והשיתוק הייתי במילא מתמודד מול סוגיות דומות. גם בלי השיתוק הייתי נאלץ להתעמת עם מכאובי החיים.
ושנית, ההכרה שהמכאובים שלי מהשיתוק הם למעשה אוניברסליים לאנושות, עוזרת לי להבין, להזדהות, ולהיות אמפתי לקשיים ולמצוקות של אנשים סביבי. זה מסייע לי לסייע להם בהתמודדות שלהם עם מצוקותיהם. זה מסייע לי כמטפל, אך גם מעבר לכך, עם חברים ואנשים באשר הם.
הפרק האחרון של הספר, פרק המחשבות, נולד למעשה מתוך ההבנה וההכרה האלה, שכולם למעשה מתמודדים בחייהם עם סוגיות דומות לאלה המתוארות בספר.
 
על הפחד
 
אני רוצה לדבר קצת על פחד.
פחד הוא מרכיב מהותי ובעל משקל בחיים שלנו, בין אם אנחנו ערים ומודעים לו ובין אם לא. לפחד יש גם תפקיד חשוב בתהליכי שינוי - לפעמים הוא עלול למנוע ולעצור התרחשות של שינוי ולעתים הוא עשוי דווקא לזרז ולדחוף לקראת שינוי.
פחד במקור הוא משהו קיומי שנועד לסייע לאדם, כמו גם לבעלי־חיים, לשרוד ולהתקיים. בחיות - וגם בבני־אדם - פחד מתעורר נוכח סכנה קיומית וגורר תגובה פיזיולוגית אוטומטית שטבועה בכל היצורים החיים. פחד מעורר בבעלי־חיים תגובה של מערכת העצבים הנקראת "תגובת הילחם או ברח" (Fight or Flight). תגובה זו של מערכת העצבים גורמת לפעילות פיזיולוגית המאפשרת לחיה לברוח או להילחם על נפשה בצורה הטובה ביותר. הנשימה מואצת על מנת לוודא שתהיה אספקת חמצן מקסימלית, הדופק מואץ כדי שהחמצן יועבר באופן אופטימלי לשרירים, זרימת הדם מכוונת לשרירים הגדולים של השלד על מנת לאפשר תפקוד מקסימלי שלהם, עשויה להתרחש פעילות שתן וצואה על מנת להקטין את המשקל לצורך מנוסה מהירה יותר. בני־אדם מגיבים נוכח סכנה קיומית כמו בעלי־חיים אחרים. אם מישהו יראה פתאום נחש לידו - הוא לא יתחיל לחשוב מה לעשות ולשקול אפשרויות פעולה באופן רציונלי והגיוני, אלא יגיב באופן אינסטינקטיבי ואוטומטי.
ואולם, אצל האדם הדברים מורכבים יותר, בגלל המורכבות הפסיכולוגית הרבה שלו. פחד מתעורר בנו גם מדברים שהם אינם באמת סכנה קיומית, אלא רק מפורשים על־ידינו כאילו היו סכנה קיומית. מובן שזה עניין מאוד אישי ואישיותי מה יעורר פחד אצל כל אחד ואחד. כל אחד וחוויות החיים שלו, ההיסטוריה הפרטית שלו ורפרטואר הפחדים הפרטי שלו. בין אם מדובר בפחד מטיסות, פחד מהצלחה, פחד ממחויבות בקשרים, פחד מאכזבה או מכישלון, פחד מאובדן שליטה, פחד להיות נשלט על־ידי מישהו, פחד להיות חלש או נזקק, וכן הלאה. חוויות החיים של כל אחד ואחד מאתנו עיצבו אותנו ולימדו אותנו להימנע ולהיזהר מדברים מסוימים, שבעבר גרמו לנו פגיעה וכאב. פחד מכלבים עשוי להיגרם כתוצאה מהתנסות מכאיבה וטראומטית עם כלב, פחד להיות במצב של הזדקקות עשוי להיווצר כתוצאה מהשפלות חוזרות ונשנות בעניין בילדות. במקרה הראשון, עם הכלב, הכאב הוא פיזי והפחד הוא מפציעה ומכאב פיזיים. אך במקרה השני, הכאב הוא נפשי והפחד הוא מפגיעה ומכאב נפשיים. במקרה הראשון, הפחד נובע מסכנה קיומית: כלב תוקף יכול לפצוע ואף להרוג! במקרה השני הפחד צמח מהתנסויות שלא היוו סכנת חיים. ועדיין, פחד הוא פחד ואין הבדל בין פחד אחד למשנהו, מעבר למידה ולעוצמה. זוהי נקודה חשובה ביותר: הנפש שלנו אינה מבחינה בין כאב פיזי לכאב נפשי. עבור הנפש הם היינו הך. הנפש שלנו - כלומר, אנחנו - מושפעים באותו אופן מכאב נפשי כמו מכאב פיזי. אולם כאב נפשי הוא כאב "סרק", כאב וירטואלי. מקורו בנפש שלנו, במחשבות שלנו, ברגשות שלנו. פגיעה נפשית לעולם לא תוכל להרוג אותנו. מובן שהנפש משפיעה על הגוף ולכן בטווח הארוך, כאב נפשי יכול גם יכול להרוג אותנו, אך רק בגלל ההשפעה על הגוף.
הדבר החשוב כאן הוא שמרבית הפחדים שלנו אינם נובעים באמת מסכנה קיומית, אלא מעולמנו האישי הפנימי. הפגיעה הנפשית, הכאב הנפשי, כמו גם הפחד מדברים אלה - כולם נמצאים אצלנו בראש. אך הפחדים האלה משפיעים עלינו ומנהלים אותנו כאילו היו משהו אמתי המסכן את חיינו. לכן, רוב הפחדים שלנו אינם עוזרים ומגינים עלינו, אלא להפך: הם מצמצמים את האופקים שלנו, מקטינים את הפוטנציאל שלנו, מונעים מאתנו לחיות חיים מלאים יותר.
 

ניתן לרכוש את הספר בהנחה ישירות מהמחבר, תומר סברון,
בטלפון   050-6376075
 
לפגוש את אלוהים ברמזור  
להתעורר! מדריך רוחני-מעשי
לסובב את הגלגל - הספר
האם אתם משקים את הזרעים שלכם?  
שלושת התפים...  
להפוך עליה לירידה...  
איך לעשות היפנוזה עצמית ולהוציא את עצמך מהסבל  
להתעלם מהקיים  
יש גם ימים קשים  
שלוש נקודות למחשבה  
בעניין משמעת עצמית  
בעניין משמעת עצמית 2  
על מדיטציה - מהספר  
כשלא נרדמים בלילה  
ספרים שכדאי לקרוא...  
נולדנו לחופש! מהם הפחדים שעוצרים אותך?  
מדיטציות בצום – מהספר "להתעורר! מדריך רוחני-מעשי"  
להשתחרר מחרדות - על טיפול טבעי בחרדות  
לשחרר את העבר או להשתחרר מהעבר?  
בחירה חופשית -מהספר  
של מי הרגשות שלך??  
כמה מילים על כאב...  
כמה מילים על כאב... – כאב נפשי  
לבחור בחיים... לבחור בשמחה...!  
לאתגר את עצמנו ולפגוש את העוצמה שבתוכנו!  
לאתגר את עצמנו ולפגוש את העוצמה שבתוכנו - 2  
אפיגנטיקה – האם אנו קורבנות של הגנים שלנו ??  
עוצמת הנשימה 3 – נשימות עוצמה  
עוצמת הנשימה 2  
עוצמת הנשימה!  
סרטן - קריאת התעוררות!  
הסרטן כקריאת התעוררות 2  
המוח הגמיש - סיפור מקרה  
מגנוט זוגיות בריאה של אהבה  
מיהו ומהו האגו הזה?  
הווייז הפנימי שלנו  
להמשיך למרות הקושי  
יש פתרון לחרדה  
עוד על חרדה - אפשר להשתחרר בכל גיל  
על הפחד  
על הפחד 2  
על הפחד 3  
הכל ידוע מראש והרשות נתונה  
הכל ידוע מראש והרשות נתונה - גורל וקארמה  
הכל ידוע מראש והרשות נתונה - הזויית המדעית  
האם אנו יכולים לשלוט על המחשבות שלנו? המשך...  
האם אנו יכולים לשלוט על המחשבות שלנו?  
האם יש לכם שליחות?!  
לקבל באהבה או לפעול לשינוי?  
האם אתם חיים או מעבירים את החיים  
נוח ונעים או...  
מה הגישה שלכם?  
אנחנו עוף החול  
הגוף כהשתקפות התודעה  
הגוף כהשתקפות התודעה - מהו בעצם אפקט פלאסבו?  
מי אני?? - להחזיר את עצמנו לעצמנו...  
חיים ללא קושי...  
8 דרכים לחולל מהפך בחיים שלכם  
משפטים לחיים  
קישורים מעניינים  
לשים סימן שאלה...  
אפיגנטיקה - להיות חופשי מהסיפור הגנטי שלך  
מיתוס החלבון  
מיתוס הסוכר והסכרת  
מיתוס השמש והסרטן  
כמה אחוז שומן יש בחלב 3% ?  
מיתוס החלב, הסידן, והעצמות  
ריפוי עצמי-טבעי באמצעות צום !  
מיתוס ארוחת הבוקר  
מה השנאה והכעס עושים לנו?  
נזקי הלחץ וכיצד לעבור מלחץ לרוגע והרפיה  
דרכים להיכנס להיפנוזה עצמית  
מדיטציה - על מה ולמה?  
ריפוי טבעי-עצמי פרק 1  
ריפוי טבעי-עצמי פרק 2  
היפנוזה, היפנוזה עצמית, ויצירת מציאות  
ערוצים עצביים והמוח הגמיש  
אמונות יוצרות מציאות  
התת-מודע ושליטתו בנו... חלק א'  
התת-מודע ושליטתו בנו – חלק ב'  
אם הייתי ראש הממשלה...  
להיות שק חול...  
למה אני לא נכנס לממ"ד?  
הינך מסטר!  
להרגיש  
חיים ללא קושי  
הומלס על הדרך...  
מה שלומך? עניין קטן גדול...  
על עליות ונפילות...  
טרנספורמציה - חלק ראשון  
טרנספורמציה - חלק שני  
אכילה כמדיטציה  
שיעור בשחרור  
כשמגיע הזמן לעזוב...  
אשת לוט, תקווה, ואמונה...  
ריפוי עצמי 1  
ריפוי עצמי 2  
ריפוי עצמי 3  
ריפוי עצמי - צום4  
מדיטציה בבארותיים  
לקום אתמול בבוקר  
מה עושים לנו דיווחי התנועה  
נקודות למחשבה...
הדרך לאיתקה  
מעשה בבן מלך  
קונפציוס על בני האדם  
מדוע מת הפרפר  
חדשות


14/02/2015

פותח ע"י סופטמדיה בניית אתרים