היפנוזה, היפנוזה עצמית, ויצירת מציאות
אני רוצה לכתוב קצת על הנושא הזה של יצירת מציאות ולתת לכם כמה זוויות ראיה וכיווני מחשבה בעניין.
אתחיל מכמה סיפורים…
בהיותי מורשה היפנוזה ומטפל גם בהיפנוזה, אני משתתף בכנס ההיפנוזה השנתי של אגודת ההיפנוזה הישראלית. זהו כנס מגוון, בין היתר מכיוון שמשתתפים בו רופאים, רופאי שיניים, פסיכיאטרים, ופסיכולוגים – כולם מורשי היפנוזה. הכנס הקודם היה מעניין, מעשיר, מחדש, ויחד עם זאת דבר יחסית שולי משך את תשומת ליבי. באחת הסדנאות שני רופאים סיפרו, לגמרי באקראי, על הורדת יבלות/פרונקלים בהיפנוזה. הדבר סקרן אותי והתעניינתי איך זה נעשה. מסתבר שהאדם בעל היבלת מהופנט, ובהיותו בטראנס ההיפנוטי הוא מתבקש לראות את היבלת מתייבשת יותר ויותר עד שהיא נופלת. משתמשים גם במטאפורות, כמו לדמות מדבר יבש למשל. שני הרופאים סיפרו על יבלות שנעלמות תוך שניים-שלושה מפגשי היפנוזה, זאת לאחר שכל האמצעים הרפואיים הקונבנציונליים נכשלו. זה נראה לי אז, ועדיין, מדהים למדי!
לפני מספר חודשים היו לי מספר טיפולי שיניים – החלפתי את סתימות האמלגם המכילות כספית רעילה לסתימות לבנות. אני רוצה לעשות זאת כבר זמן מה, אך רק לאחרונה הגעתי לביצוע של הדבר. אולם לא על כך ברצוני לספר לכם.
היה משהו מיוחד ושונה באופן בו הייתי במהלך טיפולי השיניים האלה.
עשיתי אותם ללא הרדמה. ללא כל הרדמה כלשהי.
וזו היתה התנסות מיוחדת ומדהימה!
הרעיון לכך בא לי באותו כנס היפנוזה, כאשר שמעתי מחבר שהוא גם פסיכולוג העובד בהיפנוזה, שהוא עשה טיפול שורש ללא הרדמה, תוך היפנוזה עצמית. נדלקתי על הרעיון, והחלטתי שכאשר אחליף את הסתימות אעשה זאת ללא הרדמה. אני לא נוטל שום תרופה, אוכל מזון נקי ככל האפשר מרעלים, ולא רציתי שיזריקו לי חומר הרדמה. והנה אני עושה את זה…
אני יודע שזה נשמע מפחיד. אף אחד מאיתנו לא ממש אוהב טיפולי שיניים, עם כל הקדיחות האלה והרעשים של המקדחה, והכאב הכרוך בכך.
אז איך זה היה? איך עשיתי את זה?
הכנסתי את עצמי להרפיה עמוקה, באמצעות הרפיית הגוף, נשימה נכונה, ועבודת תודעה. למעשה, עשיתי לעצמי היפנוזה עצמית. וכך, בזמן שהרופא עשה את מה שעשה בשיני, אני הייתי במקום אחר לגמרי… אך במקביל, הייתי גם לגמרי נוכח בחדר ובמה שנעשה, ותקשרתי עם הרופא במידת הצורך. חשתי את כל מה שהוא עשה, וחשתי גם את הכאב, אך המעומעם, כאילו אני מתבונן על כך ממרחק או דרך איזשהו פילטר.
מצאתי שהטיפולים חולפים כך ממש מהר, ויותר מכך – בסיום השעה וחצי טיפול חשתי רענן ונינוח, כאילו נחתי למשך הזמן הזה ולא הייתי בטיפול שיניים…
לפני מספר שנים השתתפתי בהקפת הכנרת, ברכיבה על אופני הידיים. יש הרבה עליות וירידות בדרך, אך כל מי שרכב במקיף כנרת יודע שיש עליה אחת אימתנית במיוחד, בדרום מערב הכנרת. זו לא עליה ארוכה מאוד אך השיפוע שלה תלול ביותר, והיא מאתגרת כל רוכב אופניים, לא כל שכן כשרוכבים באופני ידיים. וכך, אני מתחיל לעלות את העליה, בהילוך הנמוך ביותר כמובן. לא קל. קשה. קשה מאוד.
ולפתע, באמצע העליה, הבזיק לי רעיון: למה שלא אדמיין שאני בירידה! בירידה רוכבים בהילוך גבוה, ולמרות שמהירות הרכיבה גבוהה בהרבה מאוד מהמהירות האיטית בה טיפסתי את העליה – הרי שקצב סיבוב הפדלים (בידיים) אינו שונה בהרבה!
עצמתי את עיני וניסיתי לדמות לעצמי שאני רוכב בירידה, בהילוך הכי גבוה ובמהירות גבוהה… והפלא ופלא – זה עבד, ובין רגע המאמץ הקשה לטפס את העליה כמו נעלם, ופידלתי בחוודה, דוהר בירידה הדימיונית… בהמשך עשיתי אותו דבר גם בעיניים פקוחות, וכמובן שיישמתי זאת גם בעליות האחרות…
חבר יקר אחר נתקל לאחרונה במצב שלא הכיר ממקודם: קושי להירדם בלילות. ופתאום הוא לא הצליח להירדם והיו לילות בהן ישן מעט מאוד או כלל לא. הוא התחיל להילחץ מהעניין, וכשדיבר עם חברים ומשפחה, אלה הלחיצו אותו אף יותר. הוא חשב והאמין שאם לא יישן הדבר עשוי לפגוע חמורות בבריאותו, שהוא עלול להתעלף או אף לקבל התקף לב. אנשים סביבו אמרו לו שהוא חייב לקחת כדורי שינה. הפחדים מילאו אותו. הוא החל להילחץ כל ערב האם יצליח להירדם ומה יהיה אם לא יצליח.
ברור שהחרדה והלחץ האלה רק הפריעו לו להירדם, והוא נכנס לסחרור מסוכן. הפחד שלו מלא להירדם הפך לנבואה המגשימה את עצמה.
במצב הזה הוא דיבר איתי ונועץ בי. אמרתי לו שמלילה של חוסר שינה, או אפילו ככמה לילות ממועטי שינה לא יקרה לו שום דבר, ומקסימום יהיה קצת עייף ופחות מרוכז. עוד אמרתי לו שיתכן שהקושי להירדם נובע ממספר סיבות, כמו קשיים משפחתיים שחווה בתקופה זו, שינוי תזונתי שעשה (הוא עבר לתזונה טבעונית, ואנשים שעושים את המעבר הזה מדווחים הרבה פעמים על יותר אנרגיה ופחות צורך בשינה), או אפילו איזשהו שינוי תודעתי-אנרגטי שהוא עובר.
הדרכתי אותו שינהג כרגיל, ללא שום הכנות מיוחדות לקראת השינה, ושאם ואם הוא לא נרדם שלא ייבהל מכך אלא ייקח זאת בסבבה. סיפרתי לו שלפעמים קורה לי שאני לא מצליח להירדם, ושהרבה פעמים כשאני שוכב בשקט במיטה קורים בתוכי דברים מופלאים, ושהלילות האלה הם הרבה פעמים סוג של סערה תודעתית ולילות מאוד פורים. בקיצור, הרגעתי אותו שהכל בסדר. המחשבות והתפישה שלו את העניין השתנו, ותוך פרק זמן קצר השינה חזרה לתיקנה.
ולמה אני מספר לכם את כל הסיפורים האלה?
בכדי להמחיש לכם-לכן כיצד המחשבה-תודעה שלנו משפיעה על המציאות שלנו, בכל מיני רמות. מחשבה זו בעצם היפנוזה-עצמית. ככל שנחשוב את אותה מחשבה יותר פעמים, כך תתחזק ההיפנוזה העצמית. ואם נחשוב את המחשבה במצב של הרפיה וטראנס, ההיפנוזה העצמית תהיה לעין שיעור יותר אפקטיבית. ואם המחשבה תגובה באמצעות הדימיון, תוך שימוש בכמה שיותר ערוצים חושיים – ראיה, שמיעה, ריח, תחושתית – גם זה ייעל את ההיפנוזה העצמית שלכם. מובן שהיפנוזה שנעשית על ידי מישהו חיצוני היא לרוב יותר עוצמתית, אך ניתן ללמוד להפנט את עצמנו באופן יעיל.
למעשה, בין אם הינכם ערים לכך או לא, אתם כל הזמן מהפנטים את עצמיכם!
כי הדיבור הפנימי הקיים אצל כולנו הוא שקול להיפנוזה עצמית. אלא שבדרך כלל הדיבור הפנימי שלנו נוטה להיות שלילי וביקורתי, וכך אנו רק גורמים נזק לעצמנו. ניתן תחת זאת, לבחור בדיבור פנימי מייטיב וחיובי, שיפעל עלינו כהיפנוזה עצמית מצמיחה ומחזקת.
ואיך אתם רוצים להפנט את עצמיכם?
ולאיזה כיוון?
באהבה,
תומר (:
