כמה מילים על כאב… – כאב נפשי
חברים וחברות יקרים-יקרות! שותפים לדרך…
מה שלומכם ושלומכן?
מה כואב לכם הבוקר הזה?
האם זה כאב בגוף,
או כאב שבנפש, כאב רגשי?
ואם זה כאב רגשי, מה גורם לכאב הזה?
מה אתם אומרים לעצמכם שאולי מייצר את הכאב הזה?
אני רוצה היום להמשיך את הנושא של הכאב, ועכשיו לדבר על כאב נפשי, כאב רגשי, סבל.
מה זה כאב רגשי?
מהיכן הוא בא?
למה אנו חשים סבל וסובלים?
כאב גופני עולה כשאנו נפצעים, מקבלים מכה, או כשיש בעיה כלשהי בתפקוד פנימי כלשהו בגוף. אך כאב רגשי מהיכן הוא בא?
יתכן שתגידו שהכאב הרגשי הינו תוצאה של התרחשות מסויימת, כמו פציעה שלנו או של מישהו קרוב, ילד שנוהג שלא כפי שאנו היינו רוצים, גירושים, מוות של אדם יקר לנו, וכו'…
וזה כמובן נכון.
ההתרחשות החיצונית היא כמובן הטריגר לכאב הרגשי. אך האם הכרחי שיכאב לנו כתוצאה מאותה התרחשות?
לא. ממש לא!
כי הכאב הינו תוצאה של הפרשנות שלנו להתרחשות, תוצאה של מה שאנחנו אומרים לעצמנו בנוגע לאותה התרחשות ולמה שקרה.
כאב רגשי אינו אמיתי!
אין באמת שום כאב, זה רק תוצאה של הדיבור הפנימי שלנו.
כאב רגשי, כאב נפשי, אינו אמיתי.
אנחנו חושבים בצורה מסויימת, ואז "כואב" לנו…
כשאנחנו מקבלים מכה חזקה, אז כואב לנו במקום המכה.
למישהו יכאב יותר, ולאחר פחות. אך כולם ירגישו כאב פיזי, גופני (חוץ ממישהו שיש לו בעיה עצבית ולכן הוא אינו חש בכאב).
לא כן עם כאב רגשי.
אם אותו האירוע יקרה לארבעה אנשים, כל אחד יגיב אחרת. האחד יחוש כאב וכעס, השני יחוש כאב ואשמה, השלישי יחוש אולי כאב ודיכאון… והרביעי עשוי לא לחוש כלל כאב רגשי, אלא לחוש דווקא התרוממות רוח, התרגשות, רוח לחימה ועוד…
כי הכאב הרגשי-נפשי הוא בסך הכל פנטזיה, אשליה, תוצר של מה שאנחנו מספרים לעצמנו.
אם תספרו לעצמכם סיפור עצוב ומדכא – תחושו כאב לבטח.
אך אם תספרו לעצמכם סיפור אחר, יש מצב שלא חושו כאב אלא משהו אחר לגמרי!
הבהרה אחת חשובה כאן לפני שאני ממשיך.
כי אני כבר רואה שחלק מכם חש אי נוחות ואפילו כעס על דבריי אלו.
אני לא אומר שעצב אינו רגש לגיטימי.
ואני לא אומר שעצב הוא פרי אשליה.
עצב הינו בהחלט רגש לגיטימי וטבעי.
אך עצב אינו כאב.
הכאב הרגשי נובע מהיאחזות.
מה זה היאחזות?
כשאנחנו מסרבים לקבל שמשהו שהיה כבר איננו עוד,
כשאנחנו מסרבים לשחרר משהו או מישהו,
כשאנחנו מסרבים להמשיך הלאה…
כשמישהו קרוב לנו נפטר, כלומר כשהגוף שלו חדל להתקיים, והוא המשיך הלאה בדרכו, למימדים אחרים – אנחנו בהחלט עשויים לחוש עצב על לכתו. וזה טבעי ומובן.
אך זה לא כאב.
הכאב יתחיל ויופיע אם אנחנו נתקע בעצב.
אם אנחנו נסרב לקבל את עובדת מותו של אותו אדם יקר, אם נסרב להמשיך הלאה… אם המחשבות שלנו יהיו בנוסח "זה לא הוגן שהוא מת!" או "אני לא יכול לחיות בלעדיה"… אם נמשיך לאפשר למחשבות של החסר והחסך לעלות ולשלוט בנו – נחוש כאב.
אז הדיבור הפנימי שלנו הוא שיגרום לכך אם נחוש או לא כאב רגשי.
בחיים הרי הכל משתנה כל הזמן.
שום דבר אינו קבוע ונשאר לנצח.
מלבד הנשמה שלנו.
הכל מתכלה, הכל נמצא בשינוי מתמיד.
הגוף שלנו נמצא בשינוי כל הזמן. הוא אינו כפי שהיה לפני עשר ועשרים שנים. וסופו להתכלות ולחדול להתקיים…
ככה עם הכל.
זה טיבם של החיים, וזה טיבו של הטבע.
ולא יכול להיות אחרת.
אך לנו זה קשה לפעמים לקבל את זה.
ואז אנחנו משלים את עצמנו כאילו דבר מסויים יהיה לנו ויישאר איתנו תמיד.
ואנו חיים באשליה ובפנטזיה.
כי כמובן שבכל זמני.
ואז, כשמשהו משתנה, שהדבר נעלם מחיינו, אנחנו מסרבים לקבל את זה שכבר אין לנו אותו.
ואנחנו נאחזים בדבר, מסרבים להמשיך הלאה.
ומכאן נובע הסבל והכאב.
זה כל כך פשוט.
ויחד עם זאת גם כל כך קשה.
אז איך להשתחרר מהכאב האוחז בכם כביכול?
דרושים שני דברים.
האחד,
להיות מוכנים לקבל את השינוי, את האובדן, את היעדרו של הדבר מחיינו.
להבין ולהזכיר לעצמנו שככה הם החיים, שזה תמיד חלק מהחיים האלה כאן.
להבין שעם כל מה שקורה לנו ובחיינו יש לנו את הבחירה איך להגיב לכך.
ושיש לנו את הבחירה מה לעשות עם זה ומה אנחנו אומרים לעצמנו בנוגע לאותו דבר.
והשני,
לשנות את הדיבור הפנימי שלנו.
להתעלם מהמחשבות האוטומטיות שקופצות בנו, שהמוח מייצר מעצמו.
ולבחור לחשוב אחרת, לחשוב באופן מודע ומתוך בחירה מחשבות שיחזקו אותנו ויתמכו בנו.
כי הרי כאן נמצאת הבחירה החופשית שלנו.
וכאן נמצא השחרור שלנו.
תעשו את שני אלה – ותשחררו את עצמכם מהכאב והסבל הנפשיים-רגשיים.
תכירו בכך שהכאב הרגשי אינו כורח,
אלא אשליה.
תכירו בכך שאתם יכולים לבחור אחרת.
אתם יכולים לבחור בחיים,
לבחור בשמחה,
לבחור לחיות את החיים שלכם ואת היומיום,
כל יום ויום,
כל עוד אתם כאן,
כי הרי גם אנחנו כאן באופן זמני,
וכל יום שעובר אינו חוזר…
הכתיבה לקחה אותי היום לדבר בעיקר על כאב רגשי כאשר משהו משתנה ומסתיים בחיינו. אך יש גם כאב רגשי שנובע מכך שיש משהו שאנחנו רוצים שיהיה בחיינו אך אין לנו אותו. על כך בפעם אחרת… (:
באהבה,
תומר (:
כתיבה מהממת , מזדהה מאוד … אני האמת גם אוהבת לכתוב.
פרח היקרה והאהובה !
בשמחה ובאהבה !
שמח מאוד לשמוע… כתיבה היא כלי נפלא… (:
באהבה,
תומר (:
תומר היקר, הכתיבה שלך באה לי בזמן הנכון תודה איש יקר עזרת לי לצאת משם
ממ יקר/ה ואהוב/ה !
שמח מאוד לשמוע… (:
באהבה… תומר (: