לאהוב את עצמנו
פרק ראשון – מהי אהבה עצמית בריאה?
חברים וחברות יקרים ויקרות! שותפים לדרך…
מה שלומכם ושלומכן הבוקר והיום?
החלטתי לכתוב סדרת מאמרים על אהבה עצמית.
על לאהוב את עצמנו.
במאמרים האלה אני אדבר ואסביר מהי אהבה עצמית בריאה,
למה מרביתנו לא באמת אוהבים את עצמנו,
מדוע חשוב כל כך לאהוב את עצמנו,
ואיך ניתן ליצור בעצמנו אהבה עצמית בריאה.
ואולי בדרך יעלו בי עוד נושאים הקשורים לאהבה עצמית…
אתחיל מכך שמרביתנו לא אוהבים את עצמנו.
בכל אופן, לא אוהבים את עצמנו אהבה בריאה.
אהבה עצמית ואהבה נרקיסיסטית
אהבה עצמית בריאה היא לא אהבה עצמית נרקיסיסטית.
על אהבה עצמית נרקיססיטית אני אכתוב בפוסט נפרד, אך כרגע רק אומר שאני כמובן מדבר על אהבה עצמית בריאה.
ואהבה עצמית בריאה הינה דבר מאוד חשוב!
אך בפועל מעטים האנשים שאכן אוהבים את עצמם אהבה אמיתית ובריאה.
מדוע זה כך?
מדוע רוב האנשים אינם אוהבים את עצמם?
זה הנושא היום.
ההבנה מדוע אתם אינכם אוהבים את עצמכם הינה חשובה ביותר בכדי שנוכל לשנות את המצב הקיים, וליצור בעצמנו אהבה עצמית בריאה.
מרבית האנשים לא רק שאינם אוהבים את עצמם (באופן בריא), אלא שיש להם דפוסים הפוכים לאהבה עצמית.
כלומר, רוב האנשים:
- ביקורתיים ושיפוטיים כלפי עצמם.
- חשים שהם לא בסדר.
- מרגישים רגשות של אשמה.
- כועסים על עצמם.
- אינם סולחים לעצמם על דברים מהעבר.
- מכניסים לגוף שלהם דברים שמזיקים לבריאות שלהם, כמו מזון לא בריא ומזיק, אלכוהול במידה מזיקה, סיגריות, ועוד…
- עושים דברים שהם אינם באמת רוצים לעשות, מתוך רציה ותחושה שהם צריכים לרצות כדי שיאהבו אותם.
- מרגישים שהם לא שווים.
- מרגישים שהם לא יפים או מכוערים.
- מרגישים שהם לא ראויים לאהבה ושיאהבו אותם.
- במצב הקיצוני יש אנשים שאפילו שונאים את עצמם.
- ועוד…
גם אתם, שקוראים את המילים האלה עכשיו, בוודאי מזדהים עם חלק מהדברים וחשים וחושבים ככה.
כי רוב האנשים בעולם המערבי המודרני חשים וחושבים ככה.
למה זה ??
למה זה קורה לנו ??
האם באנו ככה לעולם?
האם נולדנו ככה??
ברור שלא.
אף תינוק לא נולד עם שיפוטיות וביקורת עצמית.
אף תינוק אינו מגיע עם כעס על עצמו ותחושות אשמה.
אף תינוק אינו נולד עם שנאה עצמית…
כתינוקות אין בנו מכל אלה.
כתינוקות אנחנו זכים וטהורים.
אמנם יש בנו כבר השפעות מסויימות מדברים שחווינו במהלך ההיריון.
ואמנם יתכן שיש בנו גם סוגיות מסויימות שמגיעות איתנו מגלגולים קודמים.
ועדיין, אפשר לומר בביטחון די מלא, שכתינוקות לא היה בנו את כל חוסר האהבה העצמית הזאת, ואת כל המחשבות והרגשות השליליים האלה כלפי עצמנו.
אם כך,
מהיכן מגיעה היעדר האהבה העצמית?
אז מהיכן זה בא?
אם לא באנו ככה לעולם, אז כיצד זה נוצר בנו??
אלה שאלות חשובות.
והתשובות טמונות כמובן בילדות שלנו, בדברים שחווינו בילדות שלנו, ובאופן שאנחנו פירשנו את הדברים שקרו לנו.
חשוב כאן לציין שאין שני תינוקות/אנשים שחווים את אותם הדברים.
אפילו תאומים, ואפילו תאומים זהים אינם חווים בדיוק את אותו הדבר.
לאחד נופלת הכוס ונשברת ואמו העייפה כועסת עליו.
ואילו השני צייר ציור ואביו אמר לו כמה הציור יפה.
וכן הלאה…
אז אין שני בני אדם שחווים את אותו הדבר.
גם לא אחים שגדלו באותו הבית.
וגם אין שני ילדים שיפרשו אירוע מסויים באותו האופן.
גם אם הם תאומים זהים.
כל אחד מפרש את הדברים באופן שונה.
קצת שונה או שונה מאוד.
ושני האלמנטים האלה יחד, הם שיוצרים אותנו כפי שאנחנו מתפתחים להיות.
והם שיוצרים בנו את היעדר האהבה העצמית.
שאלה חשובה עולה כאן:
אם כל אחד חווה ומפרש את הדברים אחרת, אז למה זה שאצל כולנו האהבה העצמית פגועה?
איך זה שאצל כולנו נוצרים דפוסים של ביקורת עצמית קטלנית, כעס עצמי, אשמה, וכו'…?
ראשית אומר, זה לא שחור לבן.
כלומר, זה לא או אהבה עצמית או שנאה עצמית.
אלא זה יותר כמו ציר, סקלה, דרגות שונות, עוצמות שונות.
כלומר, לאחד תהיה ביקורת עצמית ואשמה מאוד חזקים ודומיננטיים.
ואילו לאחר תהיה ביקורת עצמית ואשמה, אך בעוצמות נמוכות הרבה יותר.
אהבה עצמית – מאפס עד מאה
אז זה ציר, מאפס עד מאה.
אפס אהבה עצמית, ועד מאה אהבה עצמית.
מעטים מעטים יש להם מאה אהבה עצמית.
כלומר שאין בהם שום שיפוטיות עצמית, כעס על עצמם, אשמה, וכו'…
מעטים מעטים זוכים להתפתח ככה.
ומעטים מגיעים לשם לאחר שנים של עבודה פנימית מתמשכת.
בדומה, רק למעטים יש אפס אהבה עצמית.
גם זה קיצוני וקיים רק אצל מיעוט מהאנשים.
מרבית האנשים נמצאים איפשהו באמצע, בטווח שבין אפס למאה.
יש קצת אהבה עצמית אך יש גם, קצת או הרבה, שנאה עצמית, היעדר אהבה עצמית.
דבר נוסף חשוב שראוי להיאמר זה, שכולנו אמורים להיות עם אהבה עצמית מוחלטת.
כלומר אנחנו אמורים להיות עם אהבה עצמית של מאה.
מאה אהבה עצמית (בריאה), אפס שנאה עצמית, אפס היעדר אהבה עצמית.
זה המצב הרצוי.
זה המצב אליו אנחנו אמורים להתפתח ולהגיע.
עוד הבהרה חשובה.
כאשר אני מדבר על ביקורת עצמית כמשהו מיותר ומזיק, אני מתכוון לביקורת עצמית כדפוס, כלומר ביקורת עצמית שעולה באדם כל הזמן וכמעט בכל דבר שהוא עושה.
כלומר, זה דפוס אוטומטי של ביקורת עצמית שעולה כל הזמן או הרבה מאוד.
זו ביקורת עצמית הרסנית, לא בונה.
ברור שאנחנו צריכים וחשוב שתהיה בנו מידה מסויימת של ביקורת עצמית בריאה.
אך זו אינה ביקורת עצמית בעיני, אלא זו מודעות עצמית.
מודעות עצמית שמובילה ללקיחת אחריות ולשינוי בעצמנו.
באופן דומה, כאשר אני מדבר על אשמה כמשהו שלילי ולא רצוי, אני כמובן לא מתכוון שאנחנו אמורים להיות אדישים לזולת, או חסרי התחשבות, חסרי מוסר.
או שאנחנו לא אמורים לקחת אחריות על מעשינו.
ברור שלא.
לקיחת אחריות היא לא אשמה.
לקיחת אחריות אינה מקבילה לאשמה.
אשמה הינה רגש מזיק.
כאשר אנחנו חשים אשמה אנחנו פוגעים בעצמנו.
כאשר אנחנו חשים אשמה אז כל התאים בגוף שלנו חווים סטרס.
בנוסף, אשמה הינה לרוב דפוס.
דפוס מחשבתי ותחושתי שנוצר בנו בילדות.
דפוס אוטומטי שפועל כל הזמן או הרבה, ושולט עלינו ובנו.
אהבה עצמית ולקיחת אחריות.
לקיחת אחריות הינה שונה מאוד מאשמה.
לקיחת אחריות היא לא דפוס אוטומטי, אלא דבר שנעשה מתוך תשומת לב, מחשבה, ומודעות עצמית.
לקיחת אחריות על דבר שעשינו או אמרנו מוביל לשינוי.
מוביל אותנו להתנצל אם יש צורך, ומוביל אותנו לעשות מאמץ בכדי לשנות את עצמנו.
מתוך מודעות עצמית.
לקיחת אחריות נעשית מתוך עוצמה ואהבה עצמית.
לקיחת אחריות מחזקת אותנו ועושה טוב לכל התאים בגוף שלנו.
אשמה מורידה ומחלישה אותנו.
לקיחת אחריות מפתחת ומחזקת אותנו.
לקיחת אחריות היא חלק בלתי נפרד מאהבה עצמית בריאה.
נחזור לשאלה מהיכן נוצרה היעדר האהבה העצמית?
איך נוצרו הדפוסים האלה?
דפוסים של ביקורת עצמית, של אשמה, של כעס.
של תחושת חוסר ערך, תחושה שאיננו ראויים לאהבה, ועוד…
התשובה היא כמובן שזה נוצר בנו במהלך הילדות.
זה נוצר בנו, או יותר נכון, במוח שלנו ובתת המודע שלנו, כתוצאה מדברים שקרו לנו בעיקר בילדות ובגיל ההתבגרות, וכתוצאה מהאופן בו אנחנו פירשנו את הדברים.
כל הורה עייף לפעמים…
זה כמובן מתחיל מההורים שלנו.
אין (כמעט) הורה ששונא את הילד שלו.
אין (כמעט) הורה שרוצה במכוון לפגוע בילד שלו.
ועדיין, אין (כמעט) הורה שלא פגע בילד שלו בצורה כזאת או אחרת.
כל הורה עייף לפעמים וחסר סבלנות.
כל הורה לפעמים פשוט רוצה שקט (אך הילד לא… 😉
אף הורה, ובמיוחד בעולם המודרני המערבי, אינו מומחה לגידול ילדים ויודע איך צריך ונכון לגדל את הילד שלו.
ובהפוך,
אין ילד שלא חווה נטישה.
אין ילד שלא חווה נטישה.
זה לא אומר שהיתה נטישה בפועל.
זה אומר שהילד חש וחווה נטישה.
וזה בלתי נמנע בעולם המודרני-מערבי.
אין ילד שלא חווה פגיעות כאלה או אחרות.
מההורים, מהאחים, מהמורים, מהחברים, מילדים אחרים…
בנוסף, מערכת ה"חינוך" היא מערכת שיוצרת חוסר אהבה עצמית.
כי היא נותנת ציונים וכך יוצרת תחרותיות והשוואתיות.
אתה שווה וטוב אם אתה עומד בקריטריונים מסויימים.
לא כי אתה שווה בזכות מי שאתה.
ועוד…
רוב הסיכויים שמישהו כמו מוצרט היה חש מאוד לא שווה ואהוב כיום…
בילדות, בעשר השנים הראשונות של חיינו, המוח שלנו הינו כמו ספוג שסופג הכל.
בשנים האלה המוח שלנו נמצא בהתפתחות מואצת, והוא למעשה נמצא במצב היפנוטי.
כלומר, שהדברים נכנסים לתוכו בצורה מאוד חזקה ועמוקה.
בהרבה מובנים, בשנים האלה נוצרים היסודות, נוצר הבסיס, של מי שנהפוך להיות כבוגרים.
תקראו לזה אופי, או אישיות (אך חשוב לדעת כי כל מאפיין אישיותי ניתן לשינוי. אופי אינו דבר חקוק בסלע).
ובתוך היסודות האלה קיימת גם היעדר האהבה העצמית.
שם קיימת הפגיעה באהבה העצמית שלנו.
שם, בתת המודע, קיימים אותם דפוסים של ביקורת עצמית חזקה, אשמה, כעס עצמי, וכו'…
זה נוצר בשנות חיינו הראשונות, בעשור וחצי הראשונים.
ולכן זה חזק מאוד בתוכנו.
זה נוצר במוח הילדי המתפתח שלנו, ובבגרות זה קיים בתת המודע שלנו, והופך להיות חלק מהאופי שלנו.
אז זה, בקצרה, איך שנוצרת בנו הפגיעה העמוקה באהבה העצמית הטבעית שלנו.
כתינוקות אנחנו מגיעים לעולם עם אהבה עצמית טבעית, ועם שמחה טבעית.
אך כבוגרים, מרביתנו איבדנו בדרך את השמחה הפשוטה הטבעית, ואיבדנו גם את האהבה העצמית הטבעית הבריאה.
אך זה ניתן לתיקון.
זה ניתן לשינוי.
כי המוח שלנו הינו גמיש.
על כך כמובן בהמשך הסדרה הזאת…
אהבה עצמית היא המצב הטבעי שלנו!
אך כבר מהמאמר הזה אתם יכולים להבין שאהבה עצמית בריאה הינה המצב הטבעי שלנו, ושהיעדר האהבה העצמית נוצר בילדות שלנו, והוא אינו מהווה חלק מהמהות האמיתית שלנו.
וזה כבר מעודד ונותן תקווה ושמחה!
ואני כמובן תמיד כאן לכל מי שזקוק לסיוע והכוונה…
לקריאת המאמר השני בסדרה – אהבה עצמית או סיפוקים מיידיים?! לחצו כאן.
ובינתיים תזכרו לנשום עמוק,
לראות את הטוב שיש לכם בחיים,
ולחייך הרבה…
אוהב אתכם,
תומר (:
* * * * *
- לפרטים על הקורס האינטרנטי "לחיות מתוך רוגע – להשתחרר מלחץ וחרדות" לחצו כאן (:
- לפרטים על הסדנא ללימוד היפנוזה עצמית לחצו כאן (:
תודה תודה לאיש היקר והאהוב!!!!!
משה היקר והאהוב תודה תודה !!!
בשמחה ובאהבה… (:
באהבה,
תומר (:
משה היקר והאהוב תודה תודה!
באהבה,
תומר (:
תומר תודה רבה על מה שאתה מביא לעולם שלי .,תובנות ,ידע הגיון בריא ותקווה לחיים טובים יותר ושלמים .
הרבה בריאות .
מחכה להמשך
תמי היקרה והאהובה תודה תודה !
שמח מאוד לשמוע… הפרקים הבאים בסדרה כבר כאן ועוד בדרך… (:
באהבה,
תומר (:
תמי היקרה והאהובה תודה תודה!
שמח מאוד לשמוע… (:
באהבה,
תומר (:
טיפוס "הלוחם" שמתמודד במחלה או תאונה בתוכנית מסודרת, משקם את עצמו וגם צופה לשדרוג, אין ספק שהוא אוהב את עצמו.
עמיאל היקר והאהוב תודה תודה!
באהבה,
תומר (: