להיות מודע לכל יום ויום
חברים וחברות יקרים-יקרות! שותפים לדרך…
לפני מספר ימים היה לי יום הולדת. מבחינתי זה יום מיוחד, זה היום בו הגחתי לעולם הזה ולחיים האלה. בימים שלקראת יום ההולדת וביום עצמו, אני מתבונן על השנה שהיתה, מה היה נכון לי וטוב לי, ומה הצלחתי ליישם ולממש ממה שרציתי. ואני מתבונן על השנה שתהיה ומה אני רוצה שיהיה בה, מה אני רוצה לממש בה, מה הכיוונים שאליהם חשוב לי להתקדם. בשנים האחרונות, אחרי שהדברים מתבהרים בי, אני גם כותב את הדברים. הכתיבה חשובה. חשוב שלא להשאיר את זה רק במחשבות ובראש, ולהוריד את זה לכתב. אני ושם מספר סעיפים בהם אני רוצה להתקדם ואשר אותם אני רוצה לממש השנה הזו. למשל, אגלה לכם שלקראת יום הולדתי זה רשמתי לי להמשיך עם מספר נהלים בהתחלתי בהם השנה: לקום כל בוקר בחמש-חמש וחצי, כל יום לעשות כתיבה כלשהי ופעילות גופנית כלשהי, ולהמשיך באכילה רק בשעות הערב (כתבתי פוסט על כך לפני מספר חודשים Intermmitent fasting). כתבתי לי גם דברים שאני מתכוון לעשות במהלך השנה הזו: כמו למשל להוציא שני ספרים, אחד כבר בדרך, והשני שכבר קיים אצלי בראש ייוצר במהלך השנה.
יום ההולדת מייצג עבורי את היום הראשון בשנה שלי. זה כמו מעין ראש השנה פרטי.
אני רוצה בפוסט הזה היום לספר לכם ולכן על דבר מסויים שהתחלתי לעשות השנה, והוא התחיל למעשה באופן ספונטני, ומבלי שהתכוונתי ותכננתי אותו. אך עכשיו כשהוא נכנס לחיי ולסדר היום שלי, אני רואה וחש בערך הגדול שלו, ורוצה לשתף אתכם.
זהו כלי פשוט מאוד, שלוקח ממש מעט זמן, חצי דקה אולי כל יום. אך יש לו נוכחות ועוצמה לשנות את היום כולו ואת השנה כולה. כי הוא מסייע להיות מודעים לכל יום ביומו.
לכולנו הזמן טס.
זו עובדה. בחיים המודרניים הצפופים והלחוצים האלה הזמן חולף מאוד מאוד מהר. השבוע רק התחיל, והנה כבר יום חמישי והוא מסתיים… ואז אופס, עבר עוד חודש…
הזמן חולף ביעף, טס. וקל כל כך להישאב לעשיה היום יומית השגרתית ולכל הדברים שצריך להספיק לעשות, ולשכוח מהדברים החשובים לנו באמת. ואז אנחנו מגלים שחלפה לה עוד שנה… וכן, הבטחנו לעצמנו שהשנה נעשה יותר פעילות גופנית/נתחיל לעבוד על עניין מסויים שאנו רוצים לקדם/נבלה יותר עם הילדים שלנו – אך הנה עברה השנה הזו ושוב שכחנו וזה חמק מאיתנו… כולנו מכירים את זה.
אז הכלי הפשוט הזה עוזר לנו להיות ממוקדים וערים לכל יום ויום. ואז אנחנו יכולים יותר לשים לב ולהיות מודעים איך אנחנו מעבירים את היום הזה והאם אנו ממשים ביום הזה את מה שאנו רוצים לממש, מעבר לכל אותם עניינים יומיומיים שגרתיים.
ומהו הדבר הזה?
מהו הכלי הפשוט הזה?
אספר לכם איך זה התחיל. ביום שני, יום ההולדת, השעון צלצל בחמש. בחוץ חושך וקר, ובמיטה מתחת לפוף נעים וחמים. מאוד מפתה להישאר במיטה. "עוד קצת. עוד טיפה", "מותר לך לישון עוד קצת…", "מה יקרה כבר אם תקום מאוחר יותר" – המשפטים האלה עלו בי, מנסים לפתות אותי לסטות ממה שאני רוצה לעשות. תמיד יש לנו ברקע את הקולות המפתים האלה ("רק עוד חתיכת עוגה אחת… רק היום…" – מכירים?).
אלא שאז עברה בי מחשבה ששמה קץ לכל הפטפוט המפתה ההוא. והמחשבה היתה: "היום זה היום הולדת שלך! אתה רוצה להתחיל את השנה שלך בלבזבז את הבוקר במיטה, או לאתה רוצה ביום המיוחד הזה לנצל את השעות האלה כמו שאתה באמת רוצה??!".
והמחשבה הזו גרמה לי להיות מאוד מפוקס וברור עם עצמי, וכמו אור גדול היא מוססה את כל המחשבות ההן… מובן שמיד קמתי, מלא בחיוניות ואנרגיות ומוטיבציה. כן, היום זה היום הראשון של השנה הזו שלי! ואני הולך לעשות את המקסימום מהיום הזה! וכך היה…
למחרת בבוקר העליתי אני, באופן מודע ויזום, את המחשבה: "היום זה היום השני בשנה הזו שלך! איך אתה רוצה להעביר את היום הזה?" וכך גם ביום השלישי, והרביעי…
וביום הראשון, כלומר ביום ההולדת עצמו, רשמתי ביומן השבועי שלי את המספר 1, לסמן שזהו היום הראשון בשנה הזו שלי. וביום השני כתבתי 2. וכן הלאה.
וזה חולל דבר מדהים.
אני פשוט ער ומודע ליום הזה, לימים שחולפים. הם כבר לא חומקים ו "נעלמים" לי. אני רואה כל יום מתחילתו ועד לסיומו.
ועוד משהו חשוב, שאמנם לא ממש קשור לזה, אך נחמד יהיה להכניס גם אותו הנה. זה משהו שהתחלתי לעשות כבר לפני הרבה הרבה זמן.
בבוקר, עוד במיטה, כשאני מתעורר, אני אומר תודה. תודה על שהתעוררתי, תודה על עוד יום בו אעשה לטובת השליחות שלי, תודה על הגוף שלי שמשרת אותי נאמנה כבר 55 שנים, תודה לעצמי על שאני מאפשר לכל הטוב הזה להיות, תודה לחיים האלה… תודה תודה תודה… ועם תחושת ההודיה הזו אני קם בבוקר. זה עושה נפלא ומדהים. תנסו את זה…
ויש בי כמובן כוונה להמשיך עם הנוהל בוקר הזה כל השנה, וכל יום להתעורר עם הידיעה איזה יום זה בשנה שלי, ועם המחשבה איך אני רוצה להעביר ולהשתמש ביום הספציפי הזה. וכל יום ארשום ביומן את המספר שמייצג איזה יום זה בשנה הזו שלי. ובעוד שנה יגיע היום שארשום ביומן את המספר 365, וזה יסגור את השנה הזו שלי, של 365 ימים ערים ומודעים…
אגב, זה אולי מזכיר לכם ונראה לכם כמו "טבלת ייאוש". אך זה ממש ממש לא! למעשה, זה בדיוק ההיפך. זו "טבלת שמחה"… (:
אני מזמין אתכם ואתכן לנסות את זה.
באהבה,
תומר (:
