לקבל באהבה הכל או לפעול לשינוי… ??
חברים וחברות יקרים ויקרות! שותפים לדרך…
המאמר הבא לקוח מתוך הספר "לפגוש את אלוהים ברמזור".
מה שלומכם ושלומכן היום?
האם אתם חיים בשלום עם עצמכם?
האם אתן אוהבות כל חלק וכל קול שלכן?
או שאתם כועסים על עצמכם על שהתנהגתם באופן מסויים?
או אולי אתן שיפוטיות ויורדות על עצמכן על שנהגתן כך או כך…??
כולנו, מידי יום ביומו, כועסים על עצמנו שיפוטיים כלפי עצמנו.
ככה גידלו וחינכו אותנו,
ואנו חיים בחברה ביקורתית ושיפוטית.
זה הנושא של היום.
למעשה זה חצי מהנושא… (;
אני רוצה היום להתייחס לשאלה שעלתה לאחרונה מכמה אנשים.
וזאת השאלה:
מצד אחד אנו כביכול אמורים במסע ובהתפתחות הרוחנית שלנו לעשות עבודה פנימית ולעבור מתודעת פחד לתודעת אהבה, וממחשבות של פחד/כעס/קינאה/וכו' למחשבות של אהבה/חמלה/אחדות/וכו'. זה נראה די מובן וברור.
אך מצד שני אנו גם כביכול אמורים להיות בקבלה ובאהבה כלפי הכל. כלפי כל מה שעולה בנו. כל מחשבה וכל תחושה ורגש שעולים בנו. כי כשאנו כועסים על עצמנו, כאנחנו שיפוטיים וביקורתיים כלפי עצמנו (וגם כלפי אחרים) – אנחנו רק מגבירים את האנרגיה הזאת הכבדה והסמיכה שלמושכת אותנו עוד יותר למטה.
אך יש כאן פרדוקס.
יש כאן סתירה בין שני הדברים האלה שאנו אמורים לקיים.
כי איך ניתן גם להיות בקבלה מוחלטת של כל מה שעולה בנו, ויחד עם זאת להעדיף צורות מחשבה מסויימות על פני אחרות ולעבור שוב ושוב ממחשבות שמקורן בחומרי ובאגו ובפחד, למחשבות של אהבה ורוח ואחדות ??
אם אנו מקבלים את הכל באהבה, אז לכאורה הכל בסדר ואין צורך לשנות מאומה…
יש כאן פרדוקס וסתירה.
איך פותרים את העניין הסבוך הזה ??
הפתרון הינו למעשה מאוד פשוט.
ובשביל להסביר אותו אתן דוגמא של ילד והורה. נאמר ילד בן שלוש. הילד עשה משהו לא בסדר, למשל, בזמן ארוחת הערב זרק מהאוכל על הרצפה. האם האמא תתחיל בתגובה לצעוק עליו ולומר לו שהוא פסיכי ומפגר וילד רע? והאם האבא יקום מכסאו, ייקח את הילד וייתן לו מכה בטוסיק? אני מקווה מאוד שלא… כי אם הם ינהגו כך (ולמרבה הצער, יש הורים שנוהגים כך או דומה) הילד רק יילך ויפנים שהוא פסיכי ורע ושמגיע לו עונש. ועם דימוי עצמי כזה, באופן לא מודע הוא יתנהג שוב ושוב באופן כזה בכדי לקבל את "שמגיע" לו…
אז איך אמורים ההורים לנהוג כלפי הילד במקרה כזה?
באהבה.
ובאהבה לא אומר שהם לא ישימו לו גבולות היכן שצריך, ולא יכעסו עליו. אך הם יעשו את זה באופן שבא מאהבה, ושהילד יחוש את האהבה שלהם גם כשהם אומרים לו "לא!".
אז במקרה שלנו תגובה מתאימה היתה פשוט לומר ולהזכיר לילד שאסור לזרוק אוכל על הרצפה, ושאם הוא לא רוצה משהו אז שישים בצד בצלחת. ואם הוא ממשיך בשלו, אז באסרטיביות, אך באהבה עדיין, אפשר להרחיק ממנו את הצלחת ולומר לו שתחזירו אותה רק כשיבטיח להפסיק לזרוק את האוכל על הרצפה.
וכמובן שאין צורך להתעקש איתו ש"יבטיח" במילים מדוייקות ובטון שנראה לכם ראוי… מספיק הנהון בראש לאות כן. מובן שזה לא תמיד קל. במיוחד כשההורים עייפים ואחרי יום עבודה.
לאהוב את עצמנו.
ואותו הדבר בדיוק נכון לגבי עצמנו, ולגבי הילד הפנימי שלנו, או אותם מחשבות/קולות/התנהגויות שלנו שבאות מהמקומות הפגועים שלנו. ובין אם זה אכילה מוגזמת, שיפוטיות פנימית על עצמנו, או שדיברנו באופן מכוער לבן הזוג או לילד. הדבר הנכון הוא לקבל את עצמנו ולאהוב את עצמנו עם ועל אף אותן התנהגויות, ולהבין שהן באות מהמקומות הפגועים חלשים שלנו.
ובדיוק כמו עם הילד, העובדה שאנו מקבלים ואוהבים את עצמנו בדיוק כפי שאנו, אינה אומרת שאנו לא רוצים לשנות התנהגויות מסויימות ופועלים על מנת לשנות אותן. אך אנו פועלים ממקום של הבנה, קבלה, ואהבה.
למעשה, זה להיות בסוג של פרדוקס.
להיות בשני מקומות בו זמנית.
גם בקבלה מוחלטת של עצמנו, וגם ברצון לשנות צורות חשיבה והתנהגות מסויימות.
זה לא קל. אך זה אפשרי.
וכמו כל דבר, גם כאן עצם ההבנה והמודעות לכך יוצרת את האפשרות לעשות זאת. וכל מה שנדרש זה לזכור ולהזכיר לעצמנו, ואימון ותרגול של המצב הפנימי הזה של שינוי מתוך קבלה ואהבה.
אנו בדרך כלל חושבים שצריך לכעוס ולהיות ביקורתיים על עצמנו (ועל אחרים) כדי שנעשה שינוי. אולם ההיפך הוא הנכון. כי כל דבר שאנו נאבקים בו רק מתחזק וגדל. וכשאנו בקבלה ובאהבה, אז ניתן לעשות שינוי עמוק וריפוי לאותם חלקים פגועים בתוכנו. ריפוי לילד הפנימי שלנו שהוא אנחנו…
אז בפעם הבאה שתעלה בכם ובכן מחשבה שאינכם רוצים בה,
בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם מתנהגים באופן שאתם לא רוצים,
וזה יקרה מין הסתם כבר היום… (;
אז תחייכו אל עצמכם, תקבלו את אותה מחשבה/התנהגות באהבה,
ואז תזכירו לעצמכם איך אתם רוצים לחשוב ולנהוג להבא,
וכדי גם לדמיין ולראות את עצמכם כפי שאתם רוצים להיות,
כי כך אתם יוצרים כבר מציאות פנימית שתיצור מציאות חיצונית…
באהבה,
תומר (:
לרכישת הספר "לפגוש את אלוהים ברמזור" לחצו כאן (:
לקריאת המאמר "הדרכת מגן הדוד" לחצו כאן (:
תומר, תודה על חכמתך המפעימה
היא עולה ממעמקים ומאמת שמרחיבה את החב והדעת???תודה על היותך סמן של אור בתוך מבוכי החיים ☀️?אני ממש רוצה לפגוש אותך ולחבק אותך
ולתכנן אתך סדנה משותפת בנושא: לאהוב ולחבק את הקיים כמקפצה לשינוי מיטיב
איריס היקרה והאהובה !
תודה תודה תודה!!
בשמחה נדבר ונראה מה אפשר לעשות יחד… (:
ובינתיים שולח לך חיבוק אוהב גדוללל…
באהבה,
תומר (: