על תקווה, ספק, ואשת לוט

אשת לוט, תקווה, ואמונה

כולנו שואפים להיות אופטימיים, לקוות לטובאנו משתמשים במילה זו הרבה, במיוחד מול דברים שקשים לנו ואנו רוצים להשיג בהם שינוי לטובה. לתקווה יש מקום של כבוד אצלנו, והיא נחשבת כערך חשוב וגבוה. אפילו ההמנון שלנו נקרא "התקווה"!

אולם מה למעשה המסר שאנו שולחים ליקום ולעצמנו כשאנו אומרים "אני מקווה ש…"? 

בתוך המילה תקווה נמצא באופן אינהרנטי  הספק…!

כשאנו מקווים למשהו, אנו רוצים שהוא יקרה אך לא ממש בטוחים שהוא אכן עתיד להתרחש.  הרי אם היינו בטוחים בעניין, אלמלא אותו ספק, היינו אומרים "אני יודע ש…" אז למעשה אנו שולחים מסר מבולבל ואמביוולנטי! וכאשר אנו שולחים ליקום מסר ותדר מבולבלים ומנוגדים אנו מקטינים את הסיכוי שהדבר שאנו רוצים אכן יתרחש. זה כאילו אתם קולטים ברדיו שתי תחנות ביחד, ואז מה שתשמעו יהיה בלאגן אחד גדול

וחשוב להבין כי ספק קטן כמוהו כספק גדול.

הדבר מזכיר לי את אשת לוט, שבמנוסתם מסדום הנחרבת. הספק הציק לה, והיא לא יכלה להתאפק והתבוננה אחורה, ובין רגע הפכה לנציב מלח. אני רואה בסיפור תנ"כי זה סימבול לסכנה הטמונה בספק והצורך באמונה מוחלטת על מנת להשיג דברים מסויימים.

וכאן אנו מגיעים לעניין האמונה.

מה זו אמונה? בעיני אמונה הינה ידיעה פנימית ודאית ומוחלטת שמשהו קיים, שמשהו יתרחש. אנחנו יודעים שהשמש תזרח מחר, וגם מחרתיים. אנחנו לא חושבים שאולי היא תזרח, או מקווים שהיא תזרח (אלא אם אנחנו במצב רוח מאוד פסימי ודיכאוני…). אנחנו יודעים שהיא תזרח, בוודאות. זו מבחינתי אמונה.

כך, כשאני עושה הליך טיפולי אנרגטי וממש יכול לחוש ולראות את תהליך הריפוי, אני יודע שהתרחש ריפוי. אני לא חושב שאולי, או אפילו לא שקרוב לוודאי שיהיה ריפוי. אני יודע את זה. פשוט כך. וכשאני יודע את זהזה גם קורה. לא מיד. כמו שגם השמש לא זורחת מיד. אך הריפוי יגיע, הוא כבר התרחש בזמן כלשהו בעתיד, הוא בדרך.

יש לעניין זה חשיבות רבה. כשאנו רוצים בהתרחשותו של משהוולא משנה אם זה פרוייקט בעבודה, שיפור ביחסים עם מישהו, או עניין בריאותיעלינו לוודא שאנו בטוחים הדבר אכן יתרחש. עלינו לדעת שהוא יקרה. ועלינו לדמיין ולראות אותו קורה. אם ראינו אותו מתרחש בעיני רוחנו, ואנו נשארים מכווננים לידיעה פנימית זו, הדבר אכן יתרחש בסופו של דבר. אגב, הנושא של הדימיון הוא חשוב ביותר, וארחיב על כך בפעם אחרת, על כיצד להשתמש בדימיון באופן נכון ויעיל.

ויחד עם זאת, יש בהחלט מצבים בהם התקווה הינה חשובה. מתי?

כאשר הייאוש והשחור מאיימים להכניע אותנואז יש לתקווה חשיבות גדולה. שכן זה בדיוק המצב ההפוך, תמונת ראי, למצב בו אנו רוצים להשיג משהו. כשאנו רוצים להשיג משהו, התקווה מכניסה סדק לרצון ולאמונה שלנו, סדק של ספק. אך במצבים קשים, כשאנו ניצבים על סף תהום של ייאוש, התקווה מכניסה קרן אור של אופטימיות. ובדיוק כפי שספק קטן יכול לשבש התרחשות חיובית, כך אור קטן יכול להאיר מקום חשוך ולמנוע נפילה לתהומות חשוכים. עולות בדעתי סיטואציות מהקשות ביותר, כמו בזמן השואה או נפילה בשבי, אך הרבה מצבים אחרים בחיים עלולים לגרום לנו להיכנס למצב רוח של ייאוש. וכאן התקווה חשובה מאין כמוהה!

המסר שלי אליכם היום הוא לשים לב לדיבור הפנימי שלכם, וכמובן גם החיצוני. שימו לב לעצמכם אומרים "אני מקווה ש…" ובידקו עם עצמכם היכן נמצא הספק שלכם ואיזו צורה הוא לובש. ואחרי כן תוכלו לעשות עבודה ושינוי פנימיים ולהביא את עצמכם למצב בו תוכלו לומר "אני יודע/ת ש…" ואלה לא יהיו מילים מנותקות, כי אכן תחושו כך!

באהבה,

תומר (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *