משחקיות זה שם המשחק

משחקיות זה שם המשחק…

חברים וחברות יקרים-יקרות!  שותפים לדרך…

זה פוסט קצת…  משוגע…

ראו הוזהרתם… (;

מה שלומכם ושלומכן??

האם אתם מחייכים כלל במהלך היום?

האם אתם רציניים?

רציניים מידי אולי?

האם אתם צוחקים, מרשים לעצמכם לצחוק?

ושאלה אחרונה,

האם אתם מצחיקים את עצמכם?

נראה לכם אולי מוזר לשאול אתכם

אם אתם מצחיקים את עצמכם…

ואולי זה באמת קצת מוזר,

בעולם שהפך להיות רציני כל כך…

אני רוצה היום לכתוב על

משחקיות.

אני אפילו לא יודע אם יש מילה כזאת,

משחקיות,

או שבזה הרגע המצאתי אותה… (;

כילדים רכים אנחנו משחקיים,

כלומר, ילדים קטנים משחקים

כל הזמן.

כל הזמן, ועם כל דבר.

כל דבר הוא עבורם משחק.

בין אם זה האוכל, כף הרגל שלהם,

או כל דבר אחר –

הם ישחקו איתו ויחקרו אותו…

אבל אז המבוגרים, ההורים ואחרים,

כופים על הילדים הרכים

את חוקי עולם הבוגרים.

ואחד החוקים הלא כתובים האלה

זו הרצינות.

צריך להיות רציני.

ואז באות גם המסגרות ה "לימודיות" –

ואני שם את זה במרכאות כפולות,

כי רוב מה שמלמדים אותנו שם

אנחנו לא באמת צריכים,

ואת הדברים החשובים באמת

לא מלמדים אותנו… –

והמסגרות האלה מוחקות מרובנו

כל שריד שנותר מהמשחקיות

הילדית הזו…

וככה אנחנו הולכים ומאבדים

את המשחקיות התמימה הזו שלנו,

וכשאנו מגעים לגילאי העשרה,

כבר לא נותרה בנו כמעט משחקיות,

ואנו הופכים להיות רציניים.

רציניים מידי…

ולא שאני נגד רצינות.

ממש ממש לא.

אני עצמי אדם מאוד רציני,

ולוקח את הדברים החשובים בחיים

באופן מאוד רציני.

אבל עם קורטוב של משחקיות.

למשל, אני הרבה עושה פרצופים,

כל מיני פרצופים,

חלק קשורים גם לעניינים אנרגטיים,

וחלק סתם פרצופים…

למה אני עושה פרצופים?

כי זה מצחיק, מצחיק אותי…

אני מתבונן בעצמי מהצד,

וזה מצחיק אותי לראות את עצמי ככה…

וזה מוציא באחת את כובד הרצינות,

זה מוציא את האוויר

מהכבדות ומהקושי שאנו חווים לעיתים…

קושי זה משהו שאנחנו חווים

רק בגלל ההתייחסות שלנו

והפרשנות שאנחנו נותנים

לדבר מסויים,

להתרחשות מסויימת.

וכשאנו מאפשרים לעצמנו

להכניס לשם משחקיות,

זה משנה את כל העניין

ואת כל האנרגיה שלנו…

למשל, במרבית הבקרים אני

עושה פעילות גופנית של כעשרים דקות,

שהיא סופר מאומצת.

ממש בקצה גבול היכולת שלי,

והיכולת הגופנית שלי היא מאוד גבוהה…

כל תרגיל שאני עושה אורך

4-6 דקות, תלוי בקטע שמתנגן…

אני עושה את זה עם

מוסיקה מאוד קצבית באוזניות.

הקצב נותן לי את מקצב התנועות.

וזה קשה.

זה קשה קודם כל פיזית,

וזה קשה גם מנטלית.

אז תוך כדי אני מידי פעם

עושה גם פרצופים,

ומצחיק את עצמי…

וזה הופך את זה להרבה הרבה

יותר קל וקליל,

והזמן עובר הרבה יותר מהר ונעים…

עוד דוגמא.

הרבה פעמים אני אוהב

להשתטות עם כסא הגלגלים שלי…

כמו למשל,

כשיש ירידה ארוכה ומתונה,

אני לפעמים פותח את הידיים,

ונותן לכסא לגלוש במורד…

כמו ציפור…

כמו שילדים עושים לפעמים…

מישהו מהצד עשוי לחשוב

שאני קצת קוקו…

אבל זה ממש לא אכפת לי…

וכשאני עולה או יורד מהאוטו,

ובזמן שאני מוריד או מעלה את הכסא

מהמתקן שנמצא על גג המכונית,

וכל התהליך לוקח כמה דקות,

אז אני תמיד שם שירים ברדיו,

ואני מקפיץ את עצמי

ו"רוקד" תוך כדי…

וזה מידית מעלה את האנרגיות שלי

וגורם לי לחוש עוד יותר

כייף ושמחה…

וזה גם מדבק…

אנשים שרואים אותי,

חלקם מחייכים אף הם

כשהם חשים את החיוך שלי…

זה מין תערובת של

לצחוק עם עצמי

ולצחוק על עצמי…

חשוב לומר

שזה כמובן לא פוגע כלל

ברצינות ובהתייחסות

שלי לדברים, לאנשים, ולעצמי.

אני מאוד רציני.

אך מוסיף קמצוץ של משחקיות…

זה כמובן לא קורה מעצמו.

כי שום דבר לא קורה מעצמו.

אם אנחנו לא יוזמים ועושים משהו

באופן מכוון, מודע, אקטיבי –

אז ההרגלים והדפוסים

הישנים שלנו הם שישלטו

ויקבעו איך נהיה ואיך נגיב.

וגם רצינות יתר זה הרגל ודפוס,

דפוס מנטלי-התנהגותי,

שממש נמצא וקיים במוח שלנו.

וכמובן,

שאחרי שאני עושה את זה

כבר תקופה ממושכת,

זה בעצמו הופך להיות ההרגל והדפוס,

וזה אחלה ומצויין,

כי זה הרגל שאני בחרתי ויצרתי

באופן מודע ומכוון…

לא תמיד הייתי ככה,

כמובן.

פעם גם אני הייתי

רציני מידי כזה…

אך שיניתי את זה,

השתחררתי מזה…

גם אתם יכולים.

גם אתם יכולים לשנות את הדפוסים שלכם.

כי המוח שלנו מאוד גמיש,

ברגע שאנו בוחרים לעשות שימוש

בגמישות המופלאה הזו שלו.

גם אתם יכולים

גם אתם יכולים

להתחיל להכניס משחקיות

לחיים שלכם,

לדברים שאתם עושים,

לכל דבר…

להכניס משחקיות ממש ללב הקושי.

וזה כמו להכניס סיכה לבלון מנופח,

האוויר פשוט יוצא החוצה,

וכך גם הקושי…

תכניסו משחקיות לכל תחום בחיים שלכם.

בעבודה,

בפעילות הגופנית שלכם,

בזוגיות ובמיניות,

עם הילדים שלכם,

יש מקום למשחקיות

בכל דבר ומקום.

מבלי לפגוע ברצינות העניין…

אני לא מאמין

שכתבתי כל כל הרבה על…

משחקיות… (;

אז היום כבר צחקתם?

ואם עדיין לא,

אז תצחקו מעצמכם,

על כמה רציניים מידי אתם… (;

חחח…

באהבה,

תומר (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *