פציעה כמתנה?!…

פציעה כמתנה?!…

 

חברים וחברות, יקרים ויקרות! שותפים לדרך…

 

הפוסט הזה הוא קצת המשך לפוסט הקודם,

אך הוא גם עומד בפני עצמו…

 

לפני 35 שנים אירע דבר.

צמיג התפוצץ בג'יפ הצבאי הרעוע בו נהגתי,

הג'יפ סטה והתהפך בחורשה שליד הכביש,

ואני עפתי החוצה…

 

עפתי החוצה והחוליה השישית

בעמוד השדרה הצווארי נפגעה…

 

אחרי 8 חודשי שיקום ראשוני,

יצאתי בכסא הגלגלים,

שמלווה אותי מאז ועד היום…

 

יצאתי ללמוד איך לחיות

עם גוף חדש, אחר.

שחלקים ממנו לא נשמעים לי כלל,

חלקים ממנו נשמעים לי קצת ולפעמים,

וחלקים אחרים עושים מה שבא להם…

 

זה היה לפי 35 שנים.

המון המון זמן…

כיום אני רואה את התאונה ההיא,

ואת הגוף הפגוע הזה,

כמתנה גדולה.

 

למעשה דרך הגוף,

דרך ההתמודדות עם הגוף הזה,

למדתי המון!

הגוף הוא אולי המדריך והמורה

הכי משמעותיים בחיים האלה שלי כאן…

 

תאונה כמתנה.

פציעה כמתנה.

אובדן כמתנה.

משבר וקושי כמתנה…

 

הכל תלוי איך אנחנו בוחרים.

איך אנו בוחרים להתמודד עם הדבר.

אנחנו יכולים לשקוע לתהומות חשוכים.

ואנחנו יכולים לצמוח ולהתפתח ולהתחזק.

 

זה תלוי אך ורק בנו!

בבחירה שלנו.

 

בסינית,

שפה עתיקה וחכמה,

המילה "משבר"

מורכבת משתי מילים:

"סכנה" ו- "הזדמנות".

 

הסינים ידעו שכל משבר ואובדן

יש בהם גם סכנה וגם הזדמנות.

מה יהיה, תלוי בנו.

בבחירה שלנו…

 

מובן שזה לא תמיד קל.

כי זה דורש לעמוד מול הסבל,

מול הכאב והאובדן,

להביט בהם בעיניים,

ולהסכים גם לקבל את מה שיש,

וגם להמשיך הלאה ולבחור בחוזק…

 

ולפעמים נדרש מאיתנו לבחור שוב ושוב,

כל יום אולי, כל בוקר,

לעשות את הבחירה הזו,

בין חושך לאור,

בין כעס, עצב, כאב,

לבין קבלה, שמחה, אהבה…

 

ועצם הבחירה הזו –

בחוזק, באור, בשמחה –

היא עצמה מחזקת ומפתחת ומשחררת אותנו…

וזו הבחירה הנכונה.

 

ובסופו של דבר זה לגמרי תלוי בנו.

 

כולנו כאן מתמודדים.

כל אחד וההתמודדות שלו.

כל אחת והאובדן, הקושי, המשבר שלה…

כל אחד והסיפור שלו…

 

כולנו כאן מתמודדים עם עצם החיים האלה.

וכולנו יכולים לבחור.

למטה או למעלה…

חושך או אור…

 

אז במה אתם בוחרים?

 

שיהיה יום נפלא ומופלא,

יום מלא שמחה והודיה,

יום מלא קסם…

 

באהבה,

 

תומר (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *