זמן זמן זמן… מסתורי הזמן האבוד…
חברים וחברות יקרים ויקרות! שותפים לדרך…
אני רוצה היום לכתוב על זמן…
מצד אחד אנחנו כל כך צמודים ותלויים בזמן, ומצד שני הזמן הוא הרי משהו כה חמקמק… ללא השעון והידיעה מה השעה אנחנו די הולכים לאיבוד…
למעשה הזמן הוא משהו שאנחנו יצרנו. לחיות מין הסתם אין תחושת זמן כמו שלנו: עדיין לא יצא לי לראות כלב או חתול עונדים שעון וממהרים להספיק על פי מחוגיו… חיות פשוט חיות את הרגע, את היום ביום ואת הלילה בלילה, את עונות השנה, ללא תכנונים והבנה מודעת לגבי מימד הזמן. בטבע אין זמן ואין שעון. זה אנחנו שהגדרנו כמה שעות יש בכל יום, כמה דקות בכל שעה. ואנחנו המצאנו את השעון, ולאורך ההיסטוריה האנושית פיתחנו ובנינו שעונים שימדדו במדוייק את השניות החולפות על פנינו…
כמובן שיש בכך יתרונות גדולים ומרובים. הרי זה מאפשר לנו לתכנן את מעשינו ואת פועלינו לטווח הקצר והארוך. מושג הזמן מקנה לנו את היכולת לחקור ולהבין תהליכים שונים, הן בקנה מידה אסטרונומי והן בקנה מידה קטן בהרבה, כמו תהליכים כימיים או אטומיים. אפשר לומר בביטחה כי המצאת מושג הזמן ופיתוח השעון היו מבין ההמצאות שתרמו באופן משמעותי ביותר לאנושות והתפתחותה.
אך למושג הזמן שפיתחנו יש גם צדדים מכוערים יותר. כי הוא עלול להפוך ממשהו שאמור לשרת את צרכינו למשהו ששולט בנו. במיוחד בעידן המודרני והחיים המערביים הלחוצים אנחנו הפכנו במידה רבה להיות עבדים של השעון והזמן… אנחנו חיים חלק ניכר מהזמן ומחיינו הבוגרים בתחושת נרדפות, נרדפים על ידי הזמן החולף ואינו מפסיק לרגע… כל הזמן צריכים להספיק לעשות דברים, כל הזמן בתחושה שלא עשינו ולא הספקנו מספיק, והנה עוד יום חלף, ועוד שבוע, חודש, שנה… הזמן רץ וטס לנו…
כאמור, למודעות שלנו לזמן יש צדדים חיוביים, כי הוא מאפשר לנו לתכנן את מעשינו וחיינו. אך כאשר אנו נהיים נשלטים על ידי הזמן יש לכך משמעויות שליליות והרסניות רבות. אנו מתוחים ולחוצים, פועלים בעיקר בחצי המוח השמאלי שלנו, החצי הרציונלי, המתכנן, הדואג… מערכת העצבים האוטונומית הסימפתטית פעילה ודומיננטית. ומצב תודעתי-פיזיולוגי זה גורם להיחלשות הגוף והנפש ולאורך זמן עשוי לגרום למחלות שונות.
למעשה, הזמן כפי שאנו חווים אותו אינו קיים באמת. אנו חווים את הזמן כמשהו שזורם אך ורק בכיוון אחד: תמיד קדימה. אנחנו תמיד הולכים ומתבגרים, בעוד יום, בעוד חודש, ובעוד שנה. אנו אף פעם לא נהיים צעירים יותר… וזרע שנבט לעולם לא יוכל לשוב ולהתכנס פנימה ולחזור להיות זרע… כך אנו חווים את הזמן, ובמובן מסויים הזמן הוא כן חד-כיווני בעולם החומר.
אך בעולם החלקיקי, הקוואנטי, אין זמן. בעולם הקוואנטי החלקיקים מקיימים ביניהם תקשורת שהיא מיידית, ללא כל תלות בזמן, ולא משנה עד כמה רחוקים החלקיקים זה מזה. ובמדע גורסים כיום שלמעשה הזמן הוא פיקציה שלנו, ושבפועל אין זמן, והכל מתרחש למעשה בו-זמנית, כאן ועכשיו. זה העולם של עולמות מרובים. זה העולם הקוואנטי, בו יש אינסוף פוטנציאלים ואפשרויות, וכולן מתקיימות איפשהו ביקום.
גם בעולם הרוח אין זמן. אנשים שחוו חוויית סף-מוות והיו בעולם שמעבר – אותו מימד אליו אנו מגיעים כאשר הגוף שלנו מת וחדל להתקיים – מספרים ששם אין זמן והכל נחווה בו-זמנית. גלגולים שונים, אירועים שהתרחשו בעבר או שעשויים להתרחש בעתיד – כולם נחווים בו-זמנית כאן ועכשיו. אניטה מורג'ני שהיתה בתרדמת 36 שעות כאשר גופה קרס בגלל סרטן "סופני", עברה אל העולם שמעבר, והיא מתארת את זה באופן מדהים ומופלא. ואגב, היא בחרה לחזור חזרה אל גופה, כי היא ידעה שכשתחזור ותחיה ללא הפחד שיצר את הסרטן, אז הסרטן יירפא. וכך היה – גידולים בגודל של תפוזים התמוססו ונעלמו תוך ימים…
אחד הדברים שיוצר את חוויית הזמן כפי שאנו חווים זאת, הוא הזיכרון שלנו. אנחנו מסוגלים לזכור רק התרחשויות שהתקיימו בעבר, אך לא את אלה שיתרחשו בעתיד. וזה יותר אצלנו תחושה מוחשית וחזקה שלזמן יש כיווניות ושהוא תמיד זורם רק קדימה, מה"עבר" את ה"עתיד"… אנו כל כך משוכנעים בכך, שכל רעיון אחר נראה לנו מגוחך…
אולם, בואו נתבונן לרגע מהו זיכרון?
במוח, מבחינה עצבית, כל זיכרון מיוצג על ידי קשר בין שניים או יותר תאי עצב. במוח שלנו יש כמאה מיליארד תאי עצב, וכל אחד מהם שולח אלפי שלוחות ומתחבר דרכם לתאי עצב אחרים במוח. כך תאי העצב מתקשרים ביניהם. כך שהמוח הוא רשת אדירה וכמעט אינסופית של קשרים ותקשורת בין תאי העצב. וכל קישור כזה מייצג מחשבה או זיכרון. כלומר, שאם יש לנו זיכרון ילדות של כלב שנשך אותנו, אז אי שם במוח שלנו יש מספר תאי עצב שמקושרים יחד והמסלול העצבי הזה הוא שלמעשה "מחזיק" בזיכרון הזה.
אך המוח שלנו, והקשרים בין תאי העצב, הוא גמיש, דינמי, ומשתנה. הקישורים בין תאי העצב יכולים כל הזמן להשתנות: קשרים חדשים נוצרים, וישנים נחלשים ומתפרקים. וכך גם הזיכרון שלנו – הוא דימני ומשתנה. כלומר, זיכרון מסויים עשוי בהחלט להשתנות במהלך חיינו, ואף להיעלם לגמרי.
בקורס בהיפנוזה-עצמית שאני מעביר, אחד התרגילים שאני עושה עם המשתתפים זה תרגיל בשינוי זיכרון. בוחרים זיכרון טראומטי או קשה מסויים, ואז בתוך הטראנס ההיפנוטי יוצרים זיכרון חדש, כפי שאנו רוצים ליצור. ברגע שיצרנו את ה"זיכרון" החדש, נוצר מסלול עצבי חדש במוח שמייצג את הזיכרון הזה. וככל שנרבה לחשוב ולראות את ה "זיכרון" הזה, כך הקשר בין אותם תאי עצב ילך ויתחזק ויתבסס. ואם נעשה זאת באופן מספיק מוחשי וחי ומספיק פעמים, הזיכרון החדש יחליף בסופו של דבר את הזיכרון הישן…
ובאותו האופן, ניתן ליצור "זיכרונות" עתידיים. למעשה כולנו עושים את זה כל הזמן כאשר אנו דואגים. כי כשאנו דואגים ומדמיינים תסריט שלילי-קטסטרופלי מסויים, אנו יוצרים מסלול עצבי חדש במוח שמייצג את התסריט הזה. כלומר, יצרנו "זיכרון" עתידי…
אך אנו יכולים לעשות את זה גם באופן מודע ומכוון, ולדמיין וליצור תסריט של משהו שאנו רוצים שיתרחש בחיינו – וגם אז אנו למעשה יוצרים "זיכרון" עתידי. ואם נראה ונדמיין את ה"זיכרון" הזה מספיק פעמים – אז הדבר עשוי בהחלט להתרחש במציאות החיצונית של חיינו. יצרנו עתיד, יצרנו מציאות. וה "זיכרון" עכשיו באמת יהיה זיכרון… (;
אז למעשה, אנו זוכרים רק אירועים מהעבר רק בגלל האמונה שלנו שלזמן יש כיווניות, בעוד שלמעשה אין זמן ואין כיווניות, ואנו יכולים לזכור "עתיד" בדיוק כפי שאנו יכולים לזכור "עבר". כי למעשה אין עתיד ואין עבר…
לסיום, אז איך אפשר להשתחרר מאחיזתו ושליטתו של הזמן והשעון בנו?
התשובה היא לקחת לעצמנו פרקי-זמן נטולי זמן.
מה זאת אומרת פרקי-זמן נטולי זמן?
הכוונה הינה להגדיר לעצמנו ולבחור פרקי-זמן בהם נהיה ללא השעון.
אחד האמצעים החשובים לצורך כך הוא כמובן המדיטציה. למשל, אם אתם יושבים במדיטציה למשך חצי שעה, אתם שמים טיימר לחצי שעה, ובמהלך המדיטציה אינכם עסוקים עם הזמן. אתם חופשיים מההתעסקות עם הזמן.
אפשרות נוספת היא באופן מודע ומכוון להיות חלק מהיום ללא שום שעון לידכם (ורעיון טוב יהיה גם ללא הסלולרי לידכם, גם כי בסלולרי יש שעון וגם מכיוון שהסלולרי ה "חכם" הפך להיות לשליט עריץ על חלק מאיתנו…). שעות הבוקר או הערב הן טובות לכך. ושוב, גם כאן אנו יכולים לשים טיימר לשעה בה מסתיים הזמן-נטול-הזמן שלנו. הטיימר משחרר אותנו מלהיות טרודים בעניין הזמן. ובפרק הזמן הזה ללא שעון אתם יכולים לעשות כל דבר העולה על רוחכם – כתיבה, ריקוד, ציור, קריאה… הכל… העשיה והחוויה הינן שונות לגמרי כאשר אנו חופשיים מהשעון הזה שכל הזמן נושף בעורפנו…
המטרה הינה למעשה ללמוד וללמד את עצמנו להשתמש בשעון ובזמן באופן שישרת אותנו ואת המטרות שלנו, להשתמש בו לצורך ניהול הזמן והיום שלנו, ולא שנהיה עבדים לשעון… השעון הינו דבר חשוב, והוא יכול להיות כלי עזר לנו, או כלי מכביד…
וכשאנו משתחררים מהשעון ומהזמן, אנו מגלים שלמעשה… יש לנו את כל הזמן שבעולם…
קחו את הזמן לחשוב על כך… (;
באהבה,
תומר (:
מקסים….אהבתי לקרוא את מה שכתבת?
זיוה היקרה והאהובה !
בשמחה ובאהבה !
שמח מאוד לשמוע… (:
באהבה,
תומר (: