להיות אחד…

להיות אחד…

חברים וחברות יקרים-יקרות!  שותפים לדרך…

מה שלומכם ושלומכן הבוקר?

מה אתם עושים כשאתם מתעוררים, על הבוקר?

איך אתם פותחים את היום שלכם?

אני רוצה היום לשתף אתכם בתובנה/התנסות

שהיתה לי אתמול…

אני בדר"כ קם מוקדם, לפעמים לפני הציפורים…

אני אוהב לקום בשעה מוקדמת

כשהיום רק מתעורר לחיים…

ובבוקר אני עושה את הפעילות הגופנית שלי,

מין התעמלות-יוגה מדיטטיבית

שדרכה אני מפעיל את כל הגוף,

נושם מלא ועמוק,

מעורר ומאוורר כל תא ותא בגוף,

מזרים את הדם ואת האנרגיות…

זה משהו שהתפתח בעשור וחצי האחרונים,

שהתחיל מכמה תרגילים יחסית פשוטים,

ומתוך הקשבה לגוף והידע שיש לי

זה הגיע למה שזה כיום –

שעתיים פלוס על המזרון בליווי מוסיקה אנרגטית…

זה מאוד אינטנסיבי ומדהים…

זה גם מאוד מדיטטיבי…

מאז שעברתי לאשתאול, לפני כחודש וחצי,

אני עושה את ההתעמלות-יוגה הזו

מול חלון גדול הפונה אל היערות כאן…

השינוי מיהוד, מקום מגוריי הקודם, הוא עצום.

שם, ממרומי הקומה ה- 12

צפיתי אל בניין גבוה נוסף ממש מולי,

ואל מסלול ההמראה של שדה התעופה,

שגם הוא היה ממש מול הסלון שלי שם.

הרבה רעש והרבה זיהום מסוגים שונים…

אתמול, תוך כדי היוגה הזו שלי,

עלתה והתגבשה בי תובנה,

שהקירבה הנוכחית ליער ולכמות כזו של עצים,

יש לה השפעה עמוקה עליי ובי,

עד לרמת המולקולה, החומר, התא…

אני אסביר.

אנחנו בני האדם, בהיותנו בעלי חיים,

נושמים ומשתמשים בחמצן שבאוויר

לצורך ייצור חום ואנרגיה,

ואנחנו פולטים החוצה פחמן דו חמצני (CO2).

העצים וכל הצמחים, לעומת זאת,

באמצעות תהליך הפוטוסינתזה המופלא,

משתמשים באנרגיית השמש,

לוקחים את ה CO2 מהאוויר,

מייצרים ממנו פחמימות וחלבונים,

ממנו הם בונים את עצמם,

את הענפים והעלים והשורשים שלהם,

והם פולטים החוצה חמצן.

החמצן שאנו נושמים בא למעשה מהעצים,

ממיליוני שנים של ייצור חמצן על ידי עצים.

ואלמלא העצים, רמת החמצן כאן בכדור הארץ

היתה הולכת ויורדת עוד ועוד,

כי לא היה מה שיעשיר את האוויר בחמצן חדש…

ואז לפתע ראיתי איך האוויר שאני נושם כאן, באשתאול,

ליד היער, קרוב לעצים,

מיוצר ומגיע מהם, מהעצים שאני רואה מולי…

ואפשר לומר שהם "נושמים" את ה CO2

שאני פולט החוצה,

משתמשים בפחמן  (C)

ופולטים החוצה חמצן  (O)…

אני נושם פנימה את החמצן שהעצים מייצרים,

והם נושמים את מה שאני נושף החוצה…

וככה נוצר מין חיבור שכזה ביני לבין העצים, היער.

חיבור דרך הנשימה,

חיבור ממש ברמת החומר, המולקולה…

החמצן שאני נושם בא מהם, מהעצים שמולי…

למעשה ככה זה אצל כולנו.

כי כאמור כל החמצן שעל פני כדור הארץ

בא מהעצים ומהצומח,

ולכן גם אתם נושמים את החמצן שאיזשהו עץ או צמח ייצר…

אך כאן מול היער זה נהיה מאוד ברור ומוחשי.

כי אני רואה את העצים שאת החמצן שלהם אני נושם,

אני רואה את העצים שבזכותם אני יכול להיות קיים,

שמייצרים את החמצן שמאפשר בי חיים…

ובמובן מסויים החיבור הזה,

שדרך הנשימה,

הופך אותנו לאחד,

הופך אותי ואת היער, העצים,

לאחד…

המחשבה הזו כמובן עוררה בי

התרגשות גדולה נוכח הפלא הזה של הקיום והיקום…

תחושה עמוקה של שמחה והודיה,

שחשתי עמוק וחזק בתוכי,

עד לנימי נשמתי הדקים ביותר…

וכשמבינים את זה,

איך אפשר שלא להודות על כך נשימה,

על כל נשימה שאני נושם

ואשר מאפשרת את הקיום ואת החיים עצמם…

ואיך אפשר שלא לחוש הודיה וכבוד

נוכח הפלא הזה של קיומנו כאן…

איך אפשר שלא לחוש אושר גדול ועמוק,

עם כל נשימה ונשימה…

הרי זה רק בגלל מסך העשן

של האגו והפחד

ואשליית הנפרדות,

שאנו לא חווים תמידית

את התחושות האלה של

הודיה, שמחה, אושר, התרגשות…

בפעם הבאה שאתם עוברים ליד עץ,

או אפילו ליד צמח בעציץ –

תזכרו שאתם חבים לו את חייכם,

תזכרו שאתם נושמים את החמצן שהוא מייצר,

תזכרו שאתם והוא מחוברים ואחד…

וכשתזכרו את זה יהיה לכם קל יותר

להעריך ולהודות על כל נשימה

שאתם נושמים,

ולהודות על העולם המופלא הזה

בו אנו חיים…

באהבה,

תומר (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *