להתעורר בזבנג…
חברים וחברות יקרים ויקרות! שותפים לדרך…
מה שלומכם ושלומכן?
איך היום הזה שלכם?
האם זה פשוט עוד יום…
או שזה יום מיוחד וייחודי, פשוט כי זה היום…
ביום שישי שעבר נסעתי בשעת בוקר מוקדמת
מאשתאול לתל אביב לרכיבת האופניים,
האור רק התחיל להפציע,
ואני בדרכי בכביש 1…
לפתע אני רואה במראה זוג פנסים
הולכים ומתקרבים אליי במהירות,
מכונית מתקרבת אליי במהירות…
הספיקה לעבור במוחי המחשבה
וואט דה…
והאוטו ההוא נכנס בי בעוצמה מאחורנית…
אני הועפתי קצת קדימה, ועצרתי בצד הכביש.
האוטו המתנגש זגזג קצת על הכביש,
והצליח לעצור בצד.
כל הקדימה שלו היה מעוך לגמרי,
ומהאוטו יצא בחור צעיר…
נסעתי לאחור והגעתי קרוב אליו.
הבחור ניגש אליי –
אני הריי עם כסא הגלגלים ולכן נותרתי באוטו –
הזמנתי אותו להתיישב מקדימה, לידי.
בחור נחמד, טוב, וחיובי,
והוא היה המום לגמרי…
לא קרה לו כלום מלבד מכה קלה בחזה,
אולי מכרית האוויר שבוודאי נפתחה.
וגם אני הייתי בסדר לגמרי.
הצעתי לו לשתות מים,
נתתי לו תמר לאכול.
מסתבר שהוא חזר ממסיבת רווקים,
ולמרות שהוא לא שתה,
והוא אכן נראה מפוכח לגמרי,
הוא פשוט היה עייף ונרדם על ההגה
והרגל לחצה על הגז…
לאחר שנרגע והתאושש וראיתי שהוא בסדר,
והוא אמר שיתקשר לאביו,
החלפנו מספרי טלפונים,
ואני המשכתי בדרכי לאופניים…
זו היתה חוויה די מטלטלת, תרתי משמע…
בוודאי עבורו, אך גם עבורי.
תהיתי מה המסר כאן עבורי?
חשבתי על כך שאם אני לא הייתי שם לבלום אותו,
זה יכול היה להיגמר אחרת עבורו…
ואין ספק שעבורו יש כאן קריאת התעוררות.
חתיכת התעוררות!
חשבתי עד כמה החיים שלנו נזילים,
ואיך כל רגע עשוי לקרות משהו,
כל רגע החיים האלה עשויים להסתיים בחטף…
יש לנו אמנם שליטה רבה על מה קורה בחיינו,
אך יש גם דברים שאינם בשליטה שלנו.
זה חלק מהחיים.
ככה זה…
כל יום שאנחנו עדיין כאן זו מתנה.
איך אנחנו משתמשים במתנה הזו תלוי בנו.
מה אנחנו עושים עם המתנה הזו תלוי בנו.
ורק בנו.
אנחנו יכולים להאשים את כל העולם ואישתו,
אנחנו יכולים להפנות אצבע מאשימה,
אנחנו יכולים להתלונן על מר גורלנו,
ועד כמה דפקו אותנו…
או שאנחנו יכולים לקחת אחריות
על החיים האלה שלנו,
ולהבין שכל יום הוא מתנה.
החיים האלה קצרים,
אנחנו כאן לזמן מוגבל וקצר.
והחיים עוברים מהר…
וכאמור,
כל יום עשוי להיות היום האחרון שלנו כאן…
מה היה קורה אם במקום אוטו קטן,
היתה דוהרת לעברי אותו בוקר משאית עמוסה…??
זה באמת כך.
החיים יכולים להסתיים ברגע.
ואני כמובן לא אומר את הדברים להפחיד אף אחד.
אני אומר אותם מתוך מה שחוויתי אני,
ומתוך רצון להעיר אתכם.
להעיר אתכם שלא תבזבזו את היום הזה,
שלא תבזבזו את החיים האלה,
שלא תבזבזו את המתנה הזו שניתנה לנו,
החיים…
אם יש דברים שאתם רוצים לעשות,
אם יש דברים שאתם יודעים שאתם אמורים לעשות,
אך לא עושים אותם מפחד או חוסר אמונה –
אל תחכו,
תתחילו עוד היום לפעול בעניין.
אם יש מישהו שחשוב לכם לומר לו דבר מה,
לסגור מעגל,
או פשוט לומר שאתם אוהבים אותו/אותה –
אל תחכו.
תעשו את זה עכשיו.
כי אתם כאן עכשיו,
אך מי יודע האם תהיו כאן מחר…
תתעוררו.
תחיו את החיים שלכם במלואם.
תשאירו את החותם שלכם כאן.
תעשו טוב,
תשאירו את העולם הזה מקום טוב יותר ממקודם.
ותעשו כך כל יום ויום…
עכשיו זה הזמן.
באהבה,
תומר (:
