חברים וחברות יקרים ויקרות! שותפים לדרך…
מה שלומכם שלומכן?
האם אתם קמים בבוקר בבאסה ואמרים לעצמכם "אהה… עוד יום…"?
או שאתן קמות בבוקר מלאי שמחה והתרגשות, אומרות לעצמכן "מעניין מה היום הזה יביא אליי…?!"
בשבועות האחרונות כתבתי והעליתי כאן מספר מאמרים שקראתי להם "שוברי מיתוסים". הם כולם התחילו בערך כך:
"הפוסט הזה עשוי לשנות את חייכם, ועשוי להציל אתכם!
הדברים שאני עומד לכתוב היום עשויים לזעזע אתכם ולשבור מיתוס בו אתם מאמינים. אתם עשויים להתקשות להאמין, ואולי תחושו כעס על כך שלא סיפרו לכם את האמת הפשוטה הזו עד היום…
כל מה שאני עומד לומר לכם כאן הוכח ומבוסס מדעית ומחקרית."
יש סיבה לכך שכתבתי אותם.
כמובן שבכל פוסט שכזה הבאתי מידע חשוב שמעורר לחשוב על דברים מזווית ראיה אחרת ובאופן מסויים פוקח את העיניים בנוגע לנושא הפוסט.
אך היתה לי כוונה נוספת בכתיבת "שוברי המיתוסים" האלה, כוונה גדולה יותר, שתיכף אספר לכם ולכן מהי.
אך לפני כן אני רוצה לסכם בקצרה, ממש במשפט אחד, את הנושאים בהם זעזעתי אולי במשהו איזה מיתוס או אמונה מוצקה שלכם:
* סכרת סוג 2 נגרמת על ידי השומן דווקא, ולא הפחמימות, וניתנת לריפוי בקלות.
* בחלב 3% שומן יש למעשה 26 אחוזי שומן. כך גם בגבינה 5% שומן.
* חלב אינו תורם סידן לעצמות ולחוזק העצמות, אלא בדיוק להיפך.
* השמש חשובה במניעת סרטן, כולל סרטן עור. הקרמים חוסמי UV מסרטנים.
* צום הוא אמצעי ריפוי טבעי עתיק ועוצמתי. אדם ממוצע יכול לצום חודש ויותר.
* ארוחת בוקר אינה חשובה. לצמצום שעות האכילה לאחה"צ-ערב יתרונות רבים.
* בנוסף, העליתי גם שלושה פוסטים העוסקים בריפוי באמצעות אנרגיה.
אני מתאר לעצמי שלרובכם הפוסטים האלה אכן חידשו במשהו, ושהופתעתם לקרוא את הדברים. שזה "התנגש" לכם עם אמונה כלשהי שלכם, אמונה שעבורכם היתה כאמת בטוחה ובלתי ניתנת לערעור…
ואני רוצה לשאול אתכם, ואתכן –
איך הגבתם כשקראתם את אותו מידע שהתנגש לכם עם אותה אמונה שלכם?
האם ביטלתם את הדברים שכתבתי כ "שטויות" ?
האם חשתם התנגדות למה שאתם קוראים?
האם עלה בכם כעס עליי?
או שהייתם מוכנים לשקול אפשרות שאולי הדברים נכונים ושהאמונה בה החזקתם הינה אולי שגויה ??
הרבה אנשים יחושו התנגדות בתוכם ויבטלו את הדברים, כשהם שומעים משהו שסותר אמונה כלשהי שלהם, משהו שהם "יודעים".
למעשה, מרביתנו מגיבים כך.
יש סיבה לכך. כי קיים בתוכנו מנגנון עמוק שגורם לנו להישאר במוכר, להיצמד למוכר ולידוע. זהו מנגנון שהוא גם הישרדותי-אבולוציוני וגם נרכש, נרכש בילדותנו . כי המוכר הינו בטוח. גם אם הוא לא בהכרח האופציה הטובה ביותר, הוא עדיין מוכר, וזה עושה אותו לבטוח עבורנו.
אז עמוק עמוק בתוכנו קיים המנגנון הזה, שגורם לנו לאחוז ולהישאר במוכר.
לפעמים זה נחוץ וטוב להיצמד ולמוכר, אך הרבה פעמים זה תוקע אותנו ומונע מאיתנו להתפתח. כי בשביל להתפתח אנו חייבים להיות מוכנים להיפתח ללא-מוכר וללא-ידוע. אחרת אנחנו נשארים די באותו המקום.
תסתכלו על ילדים.
כילדים, כשאנחנו עדיין קטנים, אנו נוהגים כחוקרים, חוקרי עולם.
כילדים אנחנו איננו פוחדים מהלא מוכר והחדש. להיפך, אנו ששים לחקור ולבדוק את החדש. וזו אחת הסיבות לכך שהילדות הינה תקופת הלמידה וההתפתחות המואצת ביותר.
רק בגיל מאוחר יותר אנחנו נסגרים ונאטמים יותר ויותר לחדש והלא-מוכר. וכמבוגרים רובנו ממש נעולים במה שאנו מאמינים ואיננו מוכנים כלל לשקול משהו חדש שמערער על האמונות שלנו.
וכאמור, זה במידה רבה תוקע אותנו ומונע מאיתנו להשתנות, ללמוד, ולהתפתח.
חזרה לפוסטים "שוברי המיתוסים".
אם קראתם אותם, או את חלקם, והם לא חידשו לכם מאומה, שום דבר, אז אחת משתיים:
או שכבר ידעתם כל מה שכתוב שם בפוסטים,
או שיש בכם התנגדות גדולה לשינוי ואתם אוחזים בחוזקה במה שאתם "יודעים".
אני מקווה שכאשר קראתם את "שוברי המיתוסים" , הסכמתם לשים סימן שאלה על אמונה מסויימת (או יותר) שלכם שעד אז הייתם בטוחים שהיא האמת.
ולא בגלל שאני רוצה לשכנע אתכם במשהו כזה או אחר.
אלא בגלל שאני רוצה שתלמדו להיות פתוחים לחדש ומוכנים לבדוק ולחקור את האמונות שלכם. כי כדי להתפתח וללמוד אנו חייבים להיות פתוחים לקבל את החדש, ולהיות מוכנים לשים בצד את מה שאנחנו "יודעים".
ללא מוכנות לחקור את החדש, ללא מוכנות לשים סימן שאלה על האמונות שלנו ומה שאנו חושבים שאנו יודעים – נהפוך לסגורים ומקובעים יותר ויותר ונפסיק למעשה ללמוד ולהתפתח…
והחיים הם מסע של התפתחות ולמידה שאינה מסתיימת אף פעם.
לאלה מאיתנו שמוכנים ופתוחים להמשיך ללמוד ולהשתנות כל עוד אנו נושמים…
וזו הסיבה מדוע כתבתי את "שוברי המיתוסים".
ברור שכל פוסט כזה הוא חשוב בעיני בפני עצמו, אך החשיבות הגדולה יותר בעיני היא שאולי בעקבות הפוסטים האלה משהו הזדעזע בכם, משהו נפתח בכם. שאולי תודות לפוסטים האלה תהיו יותר מוכנים לחקור ולבדוק את מה שאתם חושבים שהוא ה"אמת".
כי האמת הינה לעין שיעור יותר עצומה ורחבה ממה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים.
אז אני מקווה שתלכו עם עיניים של ילד,
כאילו שאינכם יודעים דבר,
כאילו אתן רואות הכל הפעם הראשונה…
שתלכו עם סקרנות והתלהבות,
שתהיו פתוחים לחקור את החדש,
שתהיו פתוחים להשתנות ולהתפתח… (:
באהבה,
תומר (:
