נשימה, צמיחה, ומה שביניהם

חברים וחברות יקרים, שותפים לדרך…!

מקווה שאתם ואתן בטוב, נושמים עמוק, זוכרות לראות את הטוב היפה והחיובי שנמצא בכל מצב והתרחשות, תמיד…

כמו שאמר איינשטיין: "במרכז הקושי נמצאת ההזדמנות". אז תיזכרו שדווקא הקשיים שלנו הם ההזדמנויות שלנו, לצמוח, להתפתח, לגלות את עצמנו ועולמות ואופקים חדשים…

הפוסט הזה הינו אחד הפוסטים החשובים, בתחושתי, שכתבתי לכם!!

כי אני כותב היום עלי ועל דברים ותהליכים שאני עצמי עובר לאחרונה, שאני חש שהם חשובים ומדהימים, ושאני רוצה לספר עליהם ולשתף אתכם בהם.

אני משתף כאן בדברים עמוקים ואישיים שלי בהתפתחות וצמיחה שלי.

אתמול, ביום שישי, יצאתי מוקדם בבוקר לרכיבה על אופניי הידיים, אותם אופניים המיוחדות לאלה מאיתנו שאינם יכולים לרכב על אופניים רגילות: משותקים, קטועים, ואחרים…  הרכיבה נעשית בפארק הירקון כמעט לכל אורכו ולאורך הים, צפונה לכיוון תל-ברוך או דרומה לכיוון יפו. זה מדהים ונפלא לרכב בפארק היפה הזה ואח"כ לאורך הים… זה כייף גדול!

אז רכבתי לי, נהנה מהעצים המרהיבים והיפים, מהציפורים השונות שבפארק, מהאנשים המגוונים שפוגשים בדרך, מהשמש המחייכת ומחממת, מהרוח הנושבת, מהים הכחול המדהים, שהיה אתמול ככה קצת סוער, מהגלים ורחש הגלים… וכמובן מהרכיבה עצמה, מהפעלת הגוף, המאמץ, הדופק וזרימת הדם המואצת, הנשימה…

עד כאן הכל כרגיל. הרבה מימי שישי בבוקר אני רוכב בפארק. אך היה אתמול בכל זאת משהו ייחודי ויוצא דופן, וזו למעשה הסיבה שאני משתף אותכם בכך.

רכבתי יחסית לאט ומרחק קטן יותר מהרגיל. והיתה סיבה לכך.

הייתי בצום.

היה זה היום השישי של הצום הנוכחי. שישה ימים ללא שום דבר מאכל. רק שותה מים ותה צמחים…

חלקכם יודעים כי בשלוש שנים האחרונות נכנסתי לעניין הצומות. בהתחלה מסיבות גופניות גרידה, ובהמשך יותר ויותר ממניעים רוחניים ואנרגטיים בנוסף לעניין הגופני. בשלושת השנים האלה עשיתי די הרבה צומות, בהתחלה במסגרת והשגחה, ואח"כ בעצמי. וגם קראתי המון על נושא הצום. אפשר לקרוא מאמר שלי על צום וריפוי דרך צום כאן: http://www.nomind.co.il/blog_p.aspx?id=2073

בתקופה האחרונה הגדלתי את תכיפות הצומות, מתוך איזשהו דחף והכוונה פנימיים שחשתי…

אז אתמול רכבתי באופניים בעודי בצום. זו הפעם הראשונה שאני עושה זאת. בצומות הקודמים לא הייתי מעלה על דעתי לעשות כך, וגם פחדתי מה זה עלול לעשות ולגרום לי…

אולם הצום הזה הוא שונה.

נראה כי הצומות התכופים יותר יצרו אצלי ובי איזשהו תהליך, גם גופני אך אולי בעיקר רוחני-אנרגטי.

וזה קשור גם לתהליכים שאני עובר – מעביר את עצמי במודע – בשנה האחרונה ובחודשים האחרונים במיוחד.

תהליכים של שחרור עמוק יותר ויותר מהפחדים והאמונות העמוקים שאוחזים בנו ולמעשה מצמצמים את חיינו ואותנו ושולטים בנו, לפעמים ללא שנהיה כלל מודעים לכך…

והצום הזה, והרכיבה אתמול, משקפים את השינויים האלה שחלים בי.

ומה המיוחד והשונה בצום הנוכחי?

עוד לפני שהתחלתי את הצום הזה, החלטתי והתכווננתי שזה יהיה צום שונה, ובצום הזה אני אהיה פעיל, אקטיבי, מלא אנרגיות. ברוב הצומות שעשיתי, נתתי לעצמי לנוח יותר, ולעיתים חשתי עייפות ואנרגיה נמוכה בחלק מהצום. אולם כיום אני יודע יותר ויותר כי אנו יוצרים את המציאות, התודעה שלנו (כמו גם התודעה הקולקטיבית של חברה מסויימת/מדינה/האנושות) יוצרת את המציאות בה אנו חיים. לא את כל המציאות, כי יש דברים עליהם אין לנו שליטה, אך חלק גדול מהמציאות שלנו. ולכן התכווננתי תודעתית שהצום הזה יהיה שונה, וכאמור שאהיה פעיל ואנרגטי.

ואכן, זה בדיוק מה שמתרחש!! מול עיני המשתאות…

בצום זה אני נושם הרבה, מתכוונן להכניס לתוכי אנרגיה דרך הנשימה. ארחיב על כך תיכף.

ואני גם מרבה לעשות מדיטציות ועבודה תודעתית.


אז אתמול, בעצם ההעזה לצאת לרכיבת אופניים – שזה מאמץ גופני משמעותי – היה מבחינתי משום פריצת מחסומים ופתיחת אופקים חדשים…

וגם תוך כדי הרכיבה עשיתי עבודת נשימה ועבודה תודעתית בכדי להתמלא באנרגיית חיים.

אני גם "מדבר" עם העצים, ומחליף איתם אנרגיה…

וגם נטען אנרגטית מהשמש, מאור השמש…

התהליך הזה שאני עושה ועובר קשור להרבה דברים, אך כרגע אתייחס לנושא אחד רלוונטי.

לפני כשנה וחצי שמעתי לראשונה, מחברה יקרה, על כך שיש אנשים החיים לגמרי ללא מזון ואוכל, אלא רק על ידי הכנסת אנרגיה לגופם באמצעות הנשימה!

מובן שהייתי אז ספקן לחלוטין, והתקשיתי עד מאוד להאמין שדבר כזה בכלל נכון ואפשרי. התייחסתי לכך כמו סיפורי מעשיות, שמועות, בדיה, פנטזיה… כי איך אפשר להתקיים ללא אוכל? ולא מדובר על צום המוגבל בזמן, אלא על חיים ללא מזון לאורך זמן, לתמיד…

ממש לא האמנתי לכך…

זה הרי סותר לגמרי את מה שאנו "יודעים" בוודאות – שחייבים לאכול בכדי לחיות.

זה מנוגד לחלוטין לאמונות בסיסיות ועמוקות בנו, שיוצרות בנו סוג של אמיתות וודאיות ובלתי ניתנות לערעור.

וזה מנוגד לכל הגיון ורציונל, ולכל מה שאנחנו מכירים.


אולם אני לאחרונה כאמור בתהליך עמוק של בחינת האמונות שלי, של לשים סימן שאלה על האמונות הכי עמוקות ובסיסיות שלי, של לבדוק את אמיתותן. וכשאנו פתוחים לחדש, אנו מקבלים מהיקום את החדש…

ואט אט קיבלתי עוד ועוד ידע על הנושא, והדברים התחילו להתחבר אצלי לידע אחר שקיים בי, מהתנסויותיי שלי וגם ידע מדעי.

נראה לי שלפני כחצי שנה התחלתי לשקול ברצינות שאולי בכל זאת הדבר אפשרי. תרמו לכך מספר סרטוני יוטיוב שראיתי, וגם אתר של ריי, ישראלי החיי כך, ללא מזון, ורק מהנשימה. האתר נקרא, למי שמעוניין, החיים בפראנה.

חלקכם אולי מכירים את מושג הפראנה, או צ'י.

פראנה/צ'י זו אנרגיית החיים הנמצאת בכל מקום ובכל דבר חי.

ביוגה יש לפראנה מקום של כבוד, ויש הכרה בחשיבותה.

את הפראנה הנמצאת סביבנו תמיד ניתן לקבל ולהכניס לתוכנו במגוון דרכים, אך הדרך הכי מוכרת ומקובלת היא באמצעות הנשימה.

על ידי נשימה נכונה ומכווננת לכך, אנו יכולים ללמוד להכניס את אנרגיית הפראנה לתוכנו, ולהעשיר ולהעצים את האנרגיה שלנו.

ועל כך מבוססת הגישה והטכניקה של חיים ללא מזון, וקבלת כל האנרגיה למה שאנו זקוקים לו באמצעות הנשימה והפראנה.

ואצלי, ממש די לאחרונה, מתוך עבודה על ספר חדש שלי שעומד לצאת בקרוב, חלה קפיצה נוספת. ונוצרה בי אמונה חזקה ויציבה שאכן הדבר אפשרי. נוצרה בתוכי מעין ידיעה פנימית עמוקה שאפשר לחיות ללא מזון ורק על ידי הכנסת פראנה, צ'י.

אולי באחד המיילים/פוסטים הקרובים אכנס לכך ואפרט יותר.

אז בצום הזה אני נושם לתוכי פראנה, בתרגוליי נשימות שהתעמקתי בהם בתקופה האחרונה.

ובנוסף אני מפוקס ומכוונן תודעתית לקבל את אנרגיית הפראנה/צ'י אשר מסביבי, בדרכים שונות.

וכיום, ביום שבת זה, אני ביום השביעי של הצום, לא חש רעב כלל, חש אנרגטי ומלא חיות וכוח, חש שקט ושלווה עמוקים בתוכי…

למעשה, אני לא מרגיש בכלל שאני בצום… זה די מדהים!!

כמה זמן אמשיך את הצום הזה? אין לי מושג. אני לוקח כל יום ביומו, כל יום מקשיב ובודק איך אני מרגיש, מה מצב הגוף, והאם נכון ואפשר להמשיך או שכדאי להפסיק. אני יכול לעשות זאת מכיוון שצברתי הרבה ניסיון עם עצמי בצומות, וגם בגלל מתנת הפציעה הגופנית שלי שיצרה אצלי הקשבה עמוקה לתחושות ורחשיי הגוף.

אני חוקר, בודק, מתנסה, משחק, משתעשע – ודרך כך לומד וצומח. אך תמיד עדיין קשוב פנימה ולגוף ומשתדל שלא לגרום נזק לגופי, אותו כלי יקר הנושא את מי שאני…

לפני שאסיים, ברצוני לומר ולהדגיש משהו חשוב.

אני מציע שאף אחד ואחת מכם ומכן לא ינסה/תנסה לצום או להפסיק לאכול על דעת עצמו-עצמה!

ללא ניסיון וידע מתאימים זה עשוי להיות מסוכן ולגרום נזק לכם ולגופכם.

אני עצמי עברתי וממשיך לעבור תהליך ארוך, איטי, ומתמשך של שינוי תזונתי ושינוי תודעתי שהביא אותי ואת גופי למקום בו אני נמצא כיום. ונדרש תהליך שכזה, שלרוב עשוי לארוך מספר שנים. אין כאן קיצורי דרך. זה תהליך של שינוי והתנקות גם גופני-חומרי וגם תודעתי-מנטלי-אנרגטי.

אפשר לצום צום קצר של יומיים-שלושה, אך מעבר לכך נדרשת השגחה של אדם מקצועי המומחה לצומות.

מי מכם ומכן שירצה להתנסות בצום ממושך יותר יכול לפנות אליי ואני אכוון אותו היכן ועם מי ניתן לעשות זאת.

בפוסטים הקרובים אשתף באספקטים נוספים של התהליך הזה שאני עושה ועובר, של שחרור…

ועד אז, שימרו על עצמכם,

זיכרו לנשום עמוק, כי כפי שאתם מבינים, הנשימה מכניסה לגופנו לא רק חמצן אלא גם אנרגיה נוספת, אנרגיית חיים.

וזיכרו להיות מודעים, לנסות להיות מודעים לכאן ועכשיו…

והשתדלו גם לזכור להיות בשמחה, כי כפי שאני מרבה לומר, תמיד תמיד יש לנו כל כך הרבה טוב בחיינו, כל כך הרבה דברים עליהם אנו יכולים להודות ולשמוח… אנו בדרך כלל רואים את רוב הדברים האלה כמובנים מאליהם, ושוכחים להודות ולשמוח בהם. אך הם אינם מובנים מאליהם! ורק כמאבדים אחד מהדברים האלו אנו פתאום מגלים בחסרונו וכמה הוא היה חשוב ונחוץ לנו… אז תשמחו ותודו על כל הדברים האלה, קטנים כגדולים, כאשר עדיין יש לכם אותם!

אל תתעוררו רק כשתאבדו אותם…

חיבוק גדול וחם, ובאהבה,

תומר (:

2 thoughts on “נשימה, צמיחה, ומה שביניהם

  1. אורי שלו Reply

    היי תומר, התודעתי לאתר שלך רק לאחרונה, כול הכבוד לך על האתר ועל פועלך, כי רב.
    גם אני גיליתי את נושא צום המים לפני כשלוש שנים, את נושא האנרגיה מהאוויר/ נשימות אני לא מכיר( מבטיח ללמוד הנושא ).
    לגבי צום מים ממה שאני מכיר ואתה מתאר: לאחר יומיים או שלושה הגוף עובר לעבוד על גופי קיטון הנוצרים בכבד מפירוק של המאוחסן בתאי השומן, לכן לא מרגישים רעב, יש מקור אנרגיה , זו גם הסיבה לתחושת האופוריה , עקב איזון הורמונלי כללי והגברת יצור הורמוני סרוטונין במוח.
    הגוף עובר למוד של תיקון ומחזור בתאים.
    ( אני עשיתי עד עכשיו 4 פעמים 3 ימים – בשאיפה לצום רק מים עד 7 ימים – גם אני בדעה שמעבר לכך צריך ליווי של מלווה צומות מקצועי.)
    לגבי תחושות , בצומות ארוכים של מעל 4 שבועות – הגוף משדר שנגמרים לו המינרלים ע"י תחושת רעב חזקה מאוד – וזה הסימן להפסקת הצום.
    בימים הקרובים ארכוש את הספרים שלך ואקרא, ישר כח – תמשיך – אנשים לומדים ממך ומפתחים דרכך ( אני פגשתי לראשונה את נושא האנרגיה מנשימות אצלך.)
    בברכה – אורי שלו

    • ד״ר תומר סברון
      ד״ר תומר סברון Post author

      אורי היקר והאהוב !

      תודה תודה !
      שמח מאוד לשמוע שאתה כבר מכיר את נושא הצום ויתרונותיו הרבים, ושאתה עושה צומות בעצמך, וחווה את השיפור הגדול שמתרחש בגוף ובתודעה תודות לצומות…
      תמשיך להתנסות בעצמך וללמוד ולהתפתח בנושא הצום ובכלל… (:

      באהבה,
      תומר (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *