על הפער שיש לכולנו…
חברים וחברות יקרים-יקרות! שותפים לדרך…
אני רוצה היום לכתוב על הפער הפנימי הזה שיש לכולנו.
הפער בין הרצוי למצוי,
בין מה שהיינו רוצים שיהיה לבין מה שיש במציאות,
בין איך שאנחנו היינו רוצים להיות לבין איך שאנחנו במציאות…
אני מדבר יותר על הפער הפנימי: במחשבות וברגשות שלנו, ובהתנהגויות שלנו, ופחות לפער החיצוני החומרי בין מה שיש לנו חומרית ובמציאות החיצונית לבין איך שהיינו רוצים שיהיה.
לכולנו יש את הפער הזה…
אתם רוצים להיות רגועים, אך אתם לחוצים,
אתם רוצים להיות שמחים, אך אתם מדוכדכים,
אתם רוצים ללכת לחדר כושר, אך אתם יושבים מול הטליויזיה,
אתם רוצים לקום מוקדם ולעשות מדיטציה, אך אתם ממשיכים לישון…
הפער הזה נמצא באינסוף תחומים ומקומות ובאינסוף ואריאציות.
אך בכולנו הוא קיים.
מה אתם עושים עם הפער הזה?
איך אתם מתייחסים אליו?
האם אתם מקבלים אותו ואת נוכחותו בחיים שלכם?
או שאתם חשים "לא בסדר" ואשמים על שאינכם מסוגלים להיות כמו שאתם רוצים?
או אולי אתם כועסים על עצמכם?
ואולי אתם חשים כישלון, נטולי עמוד שדרה וכוח רצון?
ומה אתם אומרים לעצמכם בעניין הפער הזה?
האם אתם אומרים לעצמכם שלעולם לא תצליחו לסגור את הפער ולהיות כפי שאתם רוצים להיות?
או שאתם אומרים לעצמכם שזה בסדר, ושאתם לאט לאט מצמצמים את הפער ומתקרבים לאיך שאתם רוצים להיות?
לכולנו יש את הפער הזה, אך הדיבור הפנימי שלנו ומה שאנחנו אומרים לעצמנו בנוגע לפער – הוא הדבר החשוב והמשמעותי.
כי אם אתם מתנגחים עם עצמכם, מאשימים את עצמכם, כועסים על עצמכם, חשים כישלון – אז אתם למעשה רק מחלישים את עצמכם ומגדילים את הפער אף יותר…
לעומת זאת, אם אתם מסוגלים לקבל את קיומו של הפער הזה בכם ובחיים שלכם, ולקבל שזה מה שיש כרגע, שזה הכי טוב שאתם מסוגלים כרגע, בתקופה זו של חייכם – אז אתם מחזקים את עצמכם, ומקטינים את הפער.
ברור שכולנו רוצים שלא יהיה כלל פער, ושנהיה בדיוק כמו שאנחנו רוצים להיות.
אך זה לא אפשרי.
מכיוון שבכולנו יש אמונות ודפוסי מחשבה ודפוסי התנהגות שצרובים עמוק עמוק בתת-מודע ובתודעה שלנו, שנצרבו שם איי שם בשנים הראשונות של החיים שלנו (וחלקם אולי באו איתנו לחיים האלה מגלגולים קודמים).
ונידרש תהליך להשתחרר מכל אלה ולהיות כפי שאנו רוצים להיות.
ונדרשת עבודה פנימית מתמשכת על מנת לחולל את השינוי הפנימי שאנו רוצים.
ובתהליך הזה ותודות לעבודה הפנימית הזו, הפער יילך ויצטמצם, יילך וייקטן…
ואי אפשר אחרת.
אין כאן קיצורי דרך.
בהחלט יש כלים ושיטות שיעזרו לכם לעשות את העבודה בצורה הרבה יותר יעילה ועוצמתית, ובכך לקצר את התהליך באופן משמעותי. אך תמיד נדרשת עבודה פנימית מתמשכת ותמיד זה תהליך…
חשוב לי כאן לגעת בנקודה חשובה.
את העבודה הפנימית שאנו עושים בכדי להשתחרר ולחולל שינוי פנימי (בדפוסי החשיבה וההתנהגות שלנו, ובדפוסי הרגשות שלנו) – רובנו עושים ממקום של מאבק, תסכול, אשמה, חוסר סיפוק, כעס…
ואז, גם אם יתרחש שינוי, הוא יהיה איטי והוא יבוא בהרבה מאמץ וסבל.
והדרך תהיה קשה ומכאיבה.
אך יש דרך אחרת, אפשרות אחרת.
ניתן לעשות את העבודה הפנימית של השינוי ממקום של קבלה.
אפשר לקבל את המצב והמקום הנוכחי שלנו ואת הפער הזה, ובמקביל לעשות את העבודה הנדרשת ליצור שינוי.
וכשאני אומר לקבל את המצב ואת הפער, אני מתכוון שלא יהיו בנו את כל המחשבות והרגשות של כעס, אשמה, תסכול, חוסר סיפוק ודומיהן…
אלא שפשוט נהיה בקבלה מלאה ושלווה של מה שיש ואיך שאנחנו נכון לעכשיו.
זה נשמע מוזר ואולי אף סותר אחד את השני.
איך אפשר להיות גם בקבלה מלאה של המצב, וגם לפעול לשינוי המצב??
זה כאילו סותר אחד את השני…
ואכן, יש כאן כביכול סתירה.
זה דומה לשמן ומים, שתמיד נשארים מופרדים ולעולם לא מתערבבים זה בזה…
ונראה שאם אנחנו מקבלים לגמרי ובמלואו את המצב הקיים, אז אנו לא נפעל לשינוי.
ושאם אנו פועלים לשינוי המצב, אז הרי ברור שאנו לא מקבלים אותו…
ואכן יש כאן סתירה.
כביכול.
כביכול יש כאן סתירה.
כביכול? יש או אין סתירה??
גם וגם. יש ואין.
יש סתירה כי אכן אלה שני דברים שכאילו סותרים אחד את השני – קבלה ושינוי.
ויחד אם זאת, אנו כבני אנוש, יש לנו את היכולת המופלאה להיות בשני מקומות בו זמנית. להיות גם בקבלה מלאה, ובאותו הזמן לפעול לשינוי המצב. יש לנו יכולת להיות בתודעה שלנו בשני מקומות בו זמנית.
זה אנלוגי לאור.
האור – בין אם זה אור השמש או האור שבוקע מהנורה שבבית שלכם – הוא גם גל וגם חלקיק בו זמנית. לכאורה זה בלתי אפשרי להיות גם גל וגם חלקיק, הראשון זה אנרגיה בעוד השני זה חומר. ועדיין אכן האור הינו גם וגם, שני מצבים שונים לחלוטין, באותו הזמן.
וגם אנחנו כך. גם בנו יש את היכולת להיות בשני מקומות בו זמנית.
כמו למשל, לפעמים יש בנו רגשות שונים בו זמנית, ואנו עשויים לחוש צער ושמחה באותו הזמן. ואנחנו יכולים לחשוב שתי מחשבות מנוגדות בו זמנית.
היכולת הזו קיימת בנו מעצם היותנו בני אדם.
ואנו יכולים ללמוד לפתח את היכולת הזו ולהשתמש בה לטובתנו ולטובת הצמיחה שלנו.
אנחנו יכולים ללמוד להיות בקבלה מלאה ובאהבה למצב הקיים, ובו זמנית, מהמקום הזה של קבלה ואהבה, אנחנו יכולים לפעול לשינוי המצב, ולהניע את התהליך של השינוי שאנו רוצים לחולל בנו ובחיים שלנו.
זה אפשרי.
זה אולי לא קל, וזה דורש מיומנות מסיימת.
אך כמו כל מיומנות, מרגע שאנו ערים לקיום האפשרות הזו, ומרגע שאנו מתכווננים לכך ולפתח את המיומנות הזו – היכולת הזו תלך ותתחזק ותגדל בנו…
לקבל את עצמנו כפי שאנו זה עניין לא קל ולא פשוט בפני עצמו.
ולהיות גם בקבלה וגם בשינוי גם זה לא קל ולא פשוט.
אך זה מקום כה נפלא, שכדאי וראוי להתאמץ בכדי להגיע אליו…
למדו את עצמכם לקבל את עצמכם כמו שאתם.
ואז למדו את עצמכם לפעול לשינוי מתוך הקבלה הזו.
ואז כל יום הוא חגיגה ופלא… (:
באהבה,
תומר (:
