שלוש נקודות למחשבה…
חברים וחברות יקרים-יקרות! שותפים לדרך…
מה שלומכם ושלומכן הבוקר?
האם אתם שמים לב לנשימה שלכם?
האם אתם ערים?
ערים ליום הזה, לרגע הזה?!
אני רוצה לשתף אתכם בשלושה דברים
שניקרו בדרכי בימים האחרונים,
ואשר מעוררים מחשבה…
להתעורר!
הראשון אירע בשבת.
האוטו שלי חונה ממש מול הכניסה לבניין,
ובעודי עולה לאוטו,
כלומר עומד נשען על האוטו
ומעלה את כסא בגלגלים למתקן שעל הגג,
יצאו מדלת הבניין אב ובתו,
ירדו במדרגות והלכו שמאלה לכיוון המכונית שלהם.
הילדה, בת כארבע, התבוננה בי בתשומת לב,
חייכתי אליה, והיא אליי…
ואב, לעומת זאת,
היה שקוע כל כולו ב…
שקוע בטלפון שלו.
פניו היו שמוטות מטה,
בתוך המסך,
והוא הלך מכנית, כמו רובוט,
לא רואה כלום חוץ מהמסך הקטן…
מובן שגם לא היה שום קשר
בינו לבין הילדה שלו…
חשבתי לעצמי
שבעוד שנתיים-שלוש,
כשהילדה תגדל קצת,
גם היא תקבל את המסך שלה,
ואז גם היא תהפוך לרובוט מהלך…
את העניין השני אני רואה
כל פעם שאני רוכב באופניי הידיים
בפארק הירקון ולאורך הים.
וגם הוא קשור להורים וילדים.
יש הרבה הורים שלוקחים
את הילדים שלהם לגן
באופניים.
זה נחמד וכייף.
ויפה לראות גם שמרבית ההורים
חובשים קסדה לראשי הפעוטות.
יופי.
אך מה שמעניין ומוזר בעיני,
שחלק גדול מההורים,
לא טורח הם בעצמם לחבוש קסדה,
כאילו הם מחוסנים מפני תאונות,
כאילו הראש שלהם חסין-פגיעה…
אז למה הילד כן והם לא?
ומה הם יגידו לילד עוד אי אלו שנים,
כשהוא גם לא יסכים לחבוש את הקסדה?
הרי אבא לא שם קסדה…
מה שאנחנו עושים,
איך שאנחנו מתנהגים,
חשוב לא פחות, וכניראה שהרבה יותר,
ממה שאנחנו אומרים.
חומר למחשבה.
איפה זה קורה לכם?
בדבר השלישי אני גם ניפגש במהלך
רכיבות האופניים שלי.
ביום שישי הקודם
יצאתי לרכיבה מוקדם כרגיל,
וכבר בשש וחצי התחלתי ברכיבה…
ובימי שישי בשעה הזאת יש הרבה
בפארק הירקון
שהולכים, רצים, רוכבים באופניים,
או סתם מטיילים להנאתם…
וחלק גדול מהם,
כמחציתם,
חובשים משקפי שמש.
ואני תוהה לעצמי,
בשעת בוקר מוקדמת שכזו,
כשהשמש עדיין נמוכה,
אך כבר לא ממש מסנוורת,
מדוע לעזאזל צריך משקפי שמש??!
משקפי שמש, בכל שעה משעות היום,
הם עניין מזיק.
נוגד בריאות.
משקפי שמש מבלבלים את הגוף,
הגוף החכם כלכך שלנו.
האור חייב להיכנס לתוך העין
במלואו, כולל קרני האולטרה ויולט (UV),
ובמלוא עוצמתו
(ולא בעוצמה מוחלשת כתוצאה ממשקפי השמש)
בכדי שהגוף יפעיל את מנגנוני ההגנה שלו,
מנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף,
שמגנים עליו מפני נזקי השמש.
וכשאנו עם משקפי שמש,
המנגנונים האלו אינם מופעלים,
והגוף, העור, וה DNA
חשופים הרבה יותר לנזקים מהשמש.
גם ייצור ויטמין D,
אותו ויטמין חשוב כל כך,
המיוצר בעור כתוצאה מחשיפה לשמש,
גם הייצור שלו נפגע כתוצאה מחבישת משקפי שמש.
כי הגוף לא טורח להפעיל את תהליך הייצור
של ויטמין D כשאין אור,
ומשקפי השמש מבלבלים את הגוף
לחשוב שאין מספיק אור…
משקפי השמש גם מחלישים את העיניים.
אני אישית חבשתי משקפי שמש בעבר,
עד שהחכמתי והפסקתי,
לפני כעשר שנים.
ומאז העיניים שלי רק הלכו והתחזקו.
ואם בעבר התקשיתי לפקוח את עיני באור יום חזק,
הרי שכיום אני בעיניים פתוחות לרווחה,
בכל שעות היום,
וגם בבוקר מוקדם, כשהשמש ממש ממולי,
אני לא מסונוור ורואה ברור וטוב.
משקפי שמש אינם משהו טבעי,
והם גורמים בלבול והטעיה
לתהליכים חשובים
בגוף שלנו…
השליכו אותם לפח,
והתחילו במסע חיזוק העיניים,
הגוף,
ועצמכם… (:
אז אלה שלוש נקודות שעלו בי,
במסעותיי בימים האלה.
מקווה שהם יעוררו בכם מחשבה,
מקווה שתיקחו מהם
לטובת המסע שפרטי שלכם…
באהבה,
תומר (:
