הכל מחובר – חלק 1

הכל מחובר?

חברים וחברות יקרים-יקרות!  שותפים לדרך ולמסע…

הכל מחובר…

אנחנו שומעים זאת הרבה בתקופה הזו, מכל מיני כיוונים,

ואולי גם אנחנו חושבים ומאמינים בכך, הכל מחובר.

אך האם באמת הכל מחובר?

ומה זה בכלל אומר הכל מחובר?

ואיך מחובר?

היום אני רוצה לכתוב פוסט ראשון בנושא הזה, ובוודאי אמשיך ואעמיק בו בפוסטים עתידיים.

ואני רוצה להתחיל בסיפור על משהו שקרה לי לפני כשבוע.

ביום חמישי החמישי לדצמבר חל יום ההולדת שלי. ולקראת יום ההולדת התרחשו מספר דברים מופלאים, והיתה בי תחושה עמוקה שמשהו כמו נפתח, שדברים זורמים הן בתוכי והן מהיקום אליי.

בחמישי בערב שוחחתי עם חברה יקרה בטלפון. השיחה התארכה ובין היתר סיפרתי לה על התפתחויות שלי ואצלי בתקופה האחרונה. ולפתע מצאתי את עצמי מקריא לה משהו שמוצמד למקרר שלי. זה קטע מנאום ההכתרה של נלסון מנדלה: הפחד הגדול ביותר שלנו. זה התקשר איכשהו לדברים עליהם דיברנו. הקראתי לה את זה לאט ובהדגשה. אך הדף הזה נמצא שם על המקרר כבר כמה שנים, ומעולם לא הקראתי אותו למישהו, ובטח שלא בטלפון.

למחרת, בשישי בבוקר דיברתי עם חברה אחרת (גם יקרה… 🙂  ומתוך השיחה פתאום היא הזכירה שנלסון מנדלה נפטר בחמישי בערב. מסתבר שההודעה לתקשורת בדבר מותו יצאה סביב אחת-עשרה בלילה, ואילו אני הקראתי את הקטע שלו בערך בתשע וחצי… זה היה מפתיע ומהמם! היה ברור לי, וגם לה, שאיכשהו משהו בי ידע וחש את מותו הקרב של מנדלה! איכשהו המידע הזה חצה את המרחק הגדול והגיע אלי, לתת-מודע שלי…

האירוע הזה הוא תוצר של העובדה שהכל אחד ומחובר. אפשר לפטור זאת בכך שנאמר שזה סתם מיקריות. אך זה לא סתם מיקריות. העיתוי, התזמון, הצירוף מקרים הייחודי הזה זועקים שזה לא מיקריות גרידה. התרחשויות כאלה קורות לי כיום מידי יום, חלקן קטנות יותר וחלקן גדולות ומשמעותיות יותר. ותמיד זה גורם לי לחוש מין וואו! כזה, השתאות ופליאה על היקום המופלא הזה בו אנו חיים, למרות שאני כבר יודע לגמרי שאכן הכל אחד ומחובר.

התרחשויות כאלה קורות לכולנו, אך חלקנו חושבים זה רק מיקריות. אני יודע, גם אני פעם הייתי רציונלי לגמרי וחשבתי כך. אך דווקא אירועים שכאלה באים לפקוח את עינינו ולהזכיר לנו – הכל מחובר!  וכולנו זקוקים לתזכורות האלה מכיוון שזה מנוגד מאוד למה שהחושים שלנו קולטים, ולמה שחונכנו להאמין בו, ולמסרים של החברה המערבית.

ואצטט כאן את אלברט איינשטיין, שאמר:  "צירופי מיקרים הם דרכו של אלוהים להישאר אנונימי"…

אבל איך זה קורה?

מה זאת אומרת "הכל מחובר"…?

לצורך ההסבר אכנס תחילה לעולם החלקיקים, ולקצת מדע.

אך לא להיבהל, הכל בשפה פשוטה ומובנת לכל…

עד לפני כמאה שנים שלטה במדע הגישה והתאוריה הקלאסית, הניוטונית, האומרת שבעולם שלנו הכל ניתן לניבוי, והכל זה עניין של סיבה ותוצאה. לדוגמא, אם הינכם משחקים בליארד או מטקות, תוכלו לדעת מה תהיה מהירות וכיוון הכדור ולאן יגיע לפי עוצמת החבטה בכדור וכיוונה, התנגדות המשטח או האוויר, וכו'. ואכן, תאוריה זו איפשרה לנבות במדוייק הרבה תהליכים, ואף איפשרה לאדם להגיע לירח ולשלוח חלליות למקומות מרוחקים יותר, ולהגיע לאחר מסע של שנים ביום המתוכנן ולמקום הרצוי. אולם בשנות העשרים של המאה העשרים, התגלה שהחוקים הניוטונים הינם נכונים לעצמים גדולים, אך מרגע שיורדים לרמה האטומית (כלומר לגודל של האטום) ופחות מכך, חוקים אלה חדלים למעשה להתקיים.

איינשטיין התווה את הכיוון בתאוריית היחסות שלו, ובהמשך פותחה התאוריה הקוואנטית המהווה את הבסיס לפיסיקה המודרנית של ימינו. תאוריה זו עוסקת בחלקיקים בגודל של אטום ומטה. קוואנט הינו חלקיק או חבילת אנרגיה שאינן ניתנים לחלוקה. האור שייך לקטגוריה זו, שכן חלקיק האור, הפוטון, אינו ניתן לפיצול וחלוקה נוספים.

בעולם הקוואנטי שולטת אי הוודאות, ועקרון אי הוודאות (שניסח הייזנברג) הינו עקרון בסיסי ומהותי כאן, ברמה הקוואנטית. עקרון אי הודאות אומר כי לעולם לא נוכל לדעת את כל המידע על חלקיק מסויים. תמיד יישאר אלמנט מסויים של חוסר ודאות.

המדענים ניתקלו שוב ושוב בגילויים ששיגעו אותם, מכיוון שגילויים אלו סתרו ונגדו כל הגיון ותפיסה שכלית קודמת. למשל, האור. האם אור הוא חלקיק או גל? מדענים בעבר האמינו שהאור מורכב מחלקיקים, אולם ניסויים מאוחרים יותר הראו בבירור שהאור הינו גל. לגל יש תכונות שונות בתכלית מחלקיק, כמו התאבכות והתפשטות. אז האור הראה תכונות גליות מובהקות, ובכך נסגר הויכוח המדעי בנוגע לאור.

האמנם?

זמן מה אחר כך, עם התפתחות הטכנולוגיות המדעיות, ניסויים הראו באופן ברור ושאינו ניתן לערעור שהאור הוא חלקיק, כלומר שהוא מראה תכונות המובהקות וייחודיות אך ורק לחלקיקים! בהמשך הסתבר כי האור הוא גם חלקיק וגם גל. וזה מוזר בערך כמו לומר שהינך גם גבר וגם אישה… ויותר מכך, כי חלקיק הוא חומר, משהו מוצק ומוחשי, ואם הוא היה גדול יותר היינו עקרונית יכולים לגעת בו ולמשש אותו. ואילו גל הינו אנרגיה, ואי אפשר לגעת בו ולמששו…

אז האור הוא גם גל וגם חלקיק. אולם זו רק תחילת הדרך, הדרך המסתורית שמתוות על ידי העולם הקוואנטי. המדענים נוכחו לדעת שהאור הוא בו זמנית גם גל וגם חלקיק. למעשה הפוטון, יחידת הבסיס של האור, הינה רק פוטנציאל. פוטנציאל להתממשות כחלקיק או כגל. ובכל רגע ורגע הפוטון עשוי ויכול להתממש ולהפוך או לחלקיק או לגל. הפוטון הינו חלקיק-גל. וכך למעשה כל חלקיק בעולם הקוואנטי. וזה אכן מטורף ונוגד כל היגיון שכלי כפי שהורגלנו לחשוב ולראות את העולם. למעשה, זה סותר לגמרי את איך שאנו חווים ורואים את העולם מבעד לעיננו וחושינו.

אבל רק עכשיו אני מגיע לחלק הבאמת פיקנטי בסיפור הקוואנטי. המדענים גילו שוב ושוב בכל מיני דרכים וניסויים, שהדבר שקובע למה יתממש הפוטון, האור, לגל או לחלקיק, הינו לא אחר מאשר כוונת ותודעת עורך הניסוי. זאת אומרת שכאשר הנסיין מחפש חלקיקים, הוא ימצא חלקיקים, וכאשר הוא מחפש גלים הוא יקבל גלים. זה כאילו האור קורא את מחשבת עורך הניסוי ומגיב בהתאם!

דברים אלו התגלו לראשונה בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, ומאז הם נמצאו באינסוף וריאציות ומערכות, ומאז הם גם לא מפסיקות לשגע את המדענים. כי התפיסה הרציונלית שלנו מתקשה עד מאוד לקבל ולעכל דבר שכזה…

בעולם הקוואנטי קיימות עוד כמה מוזרויות. אחת מהן היא הקפיצה הקוואנטית. רובנו יודעים שבאטום יש גרעין ואלקטרונים, ושהאלקטרונים נעים סביב הגרעין במסלולים מסויימים. וכשאלקטרון מקבל מנת אנרגיה ממקור כלשהו (אור, חום) הוא יכול לקפוץ למיקום ומסלול מרוחקים יותר מהגרעין. אך כשזה מתרחש, האלקטרון אינו עובר שום דרך המחברת את מיקומו הישן למיקומו החדש – הוא פשוט נעלם במקום אחד ובו זמנית מופיע במקום האחר. וזו הקפיצה הקוואנטית.

ברמה הקוואנטית קיימת גם תקשורת השונה מאוד מזו שאנו מכירים מהיומיום בעולם המוחשי שאנו חווים דרך חושינו. בעולם הקוואנטי החלקיקים (שהם בעצם חלקיקים-גלים, פוטנציאלים להתממשות כחלקיק או כגל) קשורים ביניהם באמצעות תקשורת שיש לה שלושה מאפיינים חשובים: היא בלתי מתווכת, מיידית, ומוחלטת. בלתי מתווכת כי זו תקשורת שאינה זקוקה לשום נשא או אנרגיה על מנת לעבור מחלקיק-גל אחד לחלקיק-גל אחר. מיידית, כי המידע עובר באופן מיידי ולא זקוקה לזמן כלשהו בכדי לעבור מחלקיק-גל לחלקיק-גל. ומוחלטת, כי היא תמיד תעבור באופן מלא ללא שום השפעה מהמרחק ומרחב שמשתרעים בין החלקיקים.

אז ברמה הקוואנטית, בגדלים הקטנים ביותר, החלקיקים הם רק פוטנציאל להתהוות, הם בו זמנית גם גל וגם חלקיק, גם אנרגיה וגם חומר, והם נמצאים במספר רב של מקומות בו זמנית. הם קופצים ממקום למקום כמו בסרטי מדע בידיוני, והם מתקשרים ביניהם. אגב, גם אותו אלקטרון הוא למעשה עננה של פוטנציאל שיכול בכל רגע להתממש כחלקיק אלקטרון. הוא אינו באמת חלקיק הנע סביב הגרעין במסלול מוגדר כפי שלמדנו בבי"ס…

וכל זה מה קשור לעניינו?

על כך ארחיב באחד הפוסטים הבאים.

שיהיו לכולנו ימים בהם נדע ונזכור להיות בשמחה וברוגע,

הסערה משתוללת בחוץ,

רוחות עזות (בייחוד במרומי הקומה ה- 12…),

גשמים חזקים, קור,

אך גם כשסוער וקר וחוץ,

סוער מכל מיני בחינות, לא רק במזג האוויר,

בתוכנו יכול להיות חמים ושקט…

וזה – תלוי אך ורק בנו!!

אז תהיו מודעים למה שמתרחש פנימה

בעולמכם-עולמכן הפנימי,

ותתכווננו ותעבירו את עצמכם לשקט פנימי ולשמחה,

כי תמיד תמיד יש גם על מה לשמוח ולהודות!

כי זה הדבר החשוב…!!

באהבה,

תומר (:

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *