ללמוד מהצופית…
חברים וחברות יקרים ויקרות! שותפים לדרך…
מה שלומכם הבוקר?
עם מה קמתם הבוקר?
אני רוצה לספר לכם היום סיפור קטן ומופלא.
על ציפור קטנה ומופלאה,
וגם שיעור קטן אך גדול מהציפור…
בחצר הבית בו אני מתגורר,
יש המון ציפורים,
יש עורבנים, שחרורים, בולבולים, וצופיות…
הצופית, שנקראת גם יונק הדבש,
היא ציפור קטנה ומדהימה,
היא מעופפת מפרח לפרח,
ויונקת את הצוף, וזה מזונה…
לזכר צבעים בוהקים,
ולנקבה צבעים פחות חזקים.
אז לסיפורינו.
לפני כשלושה שבועות
זוג צופיות החלו לבנות קן על עץ
ממש מול החלון בסלון.
הקן של הצופית הוא מעשה ידי אמן –
הוא כמו סל תלוי,
ובחזיתו פתח עגול קטן
דרכו הצופית נכנסת ויוצאת מהקן…
אין לי מושג איך הן מצליחות לבנות קן כזה…!
ערב אחד, קצת לפני השקיעה,
כאשר הקן היה כבר כמעט גמור,
הופיע פתאום בולבול אחד,
התעופף שוב ושוב ממש בסמוך לקן,
ונעמד על ענף ליד הקן…
ברגע הראשון רציתי ללכת לחלון,
ולהעיף אותו משם.
אך עצרתי את עצמי,
כי הבנתי שעלי לתת לצופיות להתמודד
בעצמן עם הבולבול המטריד…
הבנתי שאם אני אנסה "להגן" עליהן,
אני למעשה רק אחליש אותן
ואפגע בהן…
למחרת זכיתי לראות המחשה מדהימה לכך:
לפתע שמעתי את הצופיות מצייצות
בקצב מהיר ובחוזקה,
כפי שאף פעם לפני כן לא שמעתי אותן…
כשבאתי לראות מה העניין, ראיתי
שהבולבול השובב שוב בא לקרבת הקן…
שתי הצופיות נעמדו על ענפי העץ
בינו לבין הקן,
מצייצות-צועקות עליו ציוצים מאיימים…
היה די ברור שאם הוא יתקרב עוד לקן –
הן יתקיפו אותו.
עכשיו,
הבולבול היא ציפור גדולה בהרבה
מהצופית הקטנטנה.
ועדיין, כאילו לא היה בהן כלל פחד.
הבולבול כמובן הבין את המצב,
ועזב את העץ.
ומאז הוא לא חזר שוב להטריד את הצופיות.
זה היה מדהים ומאלף וגם מרגש
לראות את האומץ והנחישות והחוזק
של הציפור הקטנה הזאת!
הסיפור/שיעור ממשיך…
בשבועיים הבאים ישבה הצופית בקן,
ודגרה על הביצים.
רק המקור הדק שלה בלט מהחור העגול,
ומידי פעם היא היתה יוצאת לגיחות קצרות,
מין הסתם לשתות קצת צוף…
בתחילת השבוע הגוזלים בקעו מהביצים.
אני אמנם לא רואה אותם,
כי הם בתוך הקן-סל.
אני יודע, כי
עכשיו שני ההורים,
גם היא וגם הוא,
מגיעים כל הזמן אל הקן,
ומאכילים את הגוזלים…
וזה כבר כמה ימים
שהם עסוקים בהאכלת וגידול הגוזלים.
וכאן מדהימה ומופלאה המסירות שלהן,
של צופית אמא וצופית אבא…
ועכשיו,
אחרי שסיפרתי את הסיפור,
אני רוצה לשאול אתכם ואתכן –
איזה דברים חשובים לכם,
שתגלו אתם אומץ ונחישות ומסירות שכאלה…
האם יש לכם משהו, דברים,
שלמענם אתם מוכנים לעבוד יום ולילה,
שלמענם אתם מוכנים להקריב מעצמכם,
שלמענם אתם מוכנים אפילו
לסכן את עצמכם…
האם יש משהו שבוער בקרבכם,
משהו שאתם חשים
מחוייבות עמוקה וגדולה כלפיו…
רעיון מסויים,
אמת מסויימת,
ערך כלשהו,
שהוא גדול יותר מהיום-יום,
שהוא גדול וחזק יותר
מכל הקשיים שעומדים בדרך,
ושאתם נחושים לפעול למענו,
ולהשיג אותו…
כמו הגוזלים עבור הצופיות.
ואם אין לכם דבר כזה
או כמה דברים כאלה,
אז תפנו זמן לעצמכם,
זמן להיות עם עצמכם,
לעשות מדיטציה,
להיכנס פנימה,
ולראות ולהקשיב ולהבין
מהם הדברים שבאמת באמת
חשובים לכם כאן בחיים האלה…
אנחנו חיים פעם אחת.
החיים עוברים מהר, ברגע…
חשוב להיות קשובים לעצמנו
ומודעים לדרך בה אנחנו רוצים ללכת…
לדעת עם עצמנו מהם הדברים החשובים לנו,
ולפעול בהתאם,
להיות בעשיה בהתאם ובכיוונים הנכונים…
וכל יום הוא הזדמנות חדשה,
להיות מדוייקים יותר,
ולהיות יותר ויותר
איך שאנחנו באמת רוצים להיות…
כל יום מביא איתו הזדמנות חדשה…
באהבה,
תומר (:
