מי אני?? – להחזיר את עצמנו לעצמנו…
חברים וחברות יקרים ויקרות! שותפים לדרך…
בדרך כלל אני פותח את הפוסטים שלי בשאלה "מה שלומכם-שלומכן?"…
אולם היום אפתח בשאלה אחרת:
מי אתה?
מי את?
מי אני?
שאלתם פעם את עצמכם "מי אני?"… ??
זו אולי השאלה החשובה ביותר שאתם עשויים לשאול את עצמכם.
לרוב כאשר אנו נשאלים את השאלה הזו אנו משיבים במתן נתונים על חיינו, כמו השם שלי, היכן אני מתגורר, האם אני נשוי, האם יש לי ילדים וכמה, ובמה אני עוסק לפרנסתי…?? אם נהיה ממש נועזים נוסיף אולי גם עוד כמה פרטים יותר אישיים, כמו מה אני אוהב לעשות, איזה מוזיקה אני אוהב, רוכב על אופניים, וכו'…
ואם האדם ששואל אתכם לא רואה אתכם, אז מין הסתם גם תתנו לו איזה תיאור של איך שאתם נראים: אני רזה, גבוה, קירח, עיניים ירוקות…
אך האם הנתונים האלה אכן מגדירים את מי שאני?
לא ממש… הם אולי חלק ממי שאני, אך בוודאי שאינם אומרים הרבה עלי…
אך אם האדם ששואל אתכם מתעקש ואומר, כן, אבל מי אתה??
אז רובנו נמשיך לתת עוד פרטים על החיים שלנו, על הדברים שממלאים את היום-יום שלנו, על דברים שאנו אוהבים וכאלה שאנו לא אוהבים, נספר על הדעות שלנו בנושאים שונים, נרחיב על הגוף שלנו אולי…
אך הוא ממשיך בשלו… כן, אבל מי אתה??
בשלב מסויים נגמרות לנו המילים… כבר אין לנו מה לספר על עצמנו יותר…
ואז אולי נתחיל להתעצבן על האדם הזה (אם לא התעצבנו עליו כבר הרבה לפני כן… 😉
ועכשיו אני אשאל אתכם וגם אתכן – מי אתה? מי את? מי אני??
תנסו לרגע פשוט להיות עם השאלה הזו, מבלי ישר לרוץ להשיב עליה.
מי אני?
תעצמו את העיניים ותנו לשאלה להדהד בתוככם…
אז בואו ניכנס יותר פנימה.
האם המחשבות שלי הן מי שאני?
ואולי הרגשות שלי הן מי שאני?
או אולי גם המחשבות וגם הרגשות?
מרביתנו מזדהים עם המחשבות והרגשות שלנו במידה שכזאת, שאנו חושבים שהמחשבות שלנו והרגשות שלנו הם הם אנחנו…
אך האמנם?
האשליה הזו נחשפת בקלות ומיד כאשר אנו מתיישבים לעשות מדיטציה. כי במדיטציה אנו מפנים את תשומת הלב שלנו לנשימות שלנו, אך מהר מאוד אנו מגלים שני דברים: האחד, שברקע יש כל הזמן מחשבות. כל הזמן. והשני, שקשה להישאר עם תשומת הלב בנשימות לאורך זמן, ושמהר מאוד אנו סוטים ושוכחים מכל עניין הנשימות, ומפליגים עם המחשבות שלנו… עד שאנו לפתע שמים לב ששכחנו מהנשימות ושאנחנו איי שם במחשבות…
ואז אנחנו מתחילים לגלות ולהבין שהמחשבות שלנו הן לא אנחנו, הן לא מי שאנו.
כי המוח מייצר כל הזמן מחשבות. אנחנו לא יכולים לעצור את שטף המחשבות. אנחנו יכולים לעצור את הנשימה לזמן מה, אך אנו לא יכולים להפסיק את המחשבות. ולמעשה, רוב המחשבות שעוברות בנו במהלך היום הן לא משבות שאנו בחרנו אותן באופן מודע, אלא הן בגדר מחשבות אוטומטיות שעולות בנו… וחלק גדול מהמחשבות שלנו הן מחשבות שחוזרות על עצמן שוב ושוב ושוב כל יום ויום… כי ככה המוח שלנו בנוי, יש בו מסלולים עצביים שקובעים אלו דפוסי חשיבה יהיו הדומיננטיים בנו, והם מייצרים את המחשבות האוטומטיות האלה…
אז המוח מייצר כל הזמן מחשבות, שחלקן הגדול חוזר על עצמן שוב ושוב, ובמדיטציה מגלים שגם כשאנחנו מנסים להפנות את תשומת הלב שלנו לנשימות, המחשבות כל הזמן נמצאות שם ברקע.
אז האם המחשבות שלי הן מי שאני?
נראה שלא…
אז מי אני??
אני המתבונן.
אני היא אותה נוכחות שמתבוננת, כל הזמן, על מה שאנחנו חושבים ועל מה שאנחנו עושים.
במדיטציה ההנחיה הינה להפנות את תשומת הלב לנשימה, ולהתבונן על כל מה שמתרחש ברקע, בין אם זו מחשבה, רגש, או תחושה גופנית. על כל מה שמתרחש בתוכנו אנו אמורים פשוט להתבונן.
והמתבונן הזה הוא הוא מי שאנו.
הוא מי שאני.
אך מרביתנו, רוב הזמן, לא מתבוננים על מה שמתרחש בתוכנו, אלא אנו נשאבים למה שמתרחש שם בתוכנו, ואז אנו מזדהים לגמרי עם כל מה שעולה בנו. ברגע שהפסקנו "להתבונן על" אנחנו כאילו הופכים להיות מה שקורה לנו, מה שמתרחש בתוכנו. אבל כל מה שקורה לנו ובתוכנו זה לא אנחנו… ורק כשאנו נשאבים לתוך זה אז אנחנו טועים ומאמינים שהמחשבות, רגשות, הגוף שלנו – הם מי שאנו.
אך הם לא.
כי אנחנו המתבונן. הצופה. או באנגלית: The Observer.
אחד הדברים שמתפתח בנו כשאנו מתרגלים מדיטציה זו היכולת להתבונן על, תחת להישאב אל כל שמתרחש בתוכנו. וככל שהיכולת הזו משתפרת, כך אנו פחות פחות מזדהים עם המחשבות והרגשות והתחושות הגופניות שעולות בנו – ואז כל אלה מפסיקות לשלוט בנו ואנו מתחילים להיות השולטים. ככה אנו למעשה מחזירים את השליטה שלנו לעצמנו. אנחנו חוזרים להיות בעלי הבית…
אז מי אני?
אני אותה יישות שמתבוננת על המתרחש.
ועכשיו נקודה חשובה.
כל עוד שאנו "מתבוננים על" אז אנחנו אנחנו.
אך ברגע שאנו מפסיקים להתבונן על, ברגע שאנו נשאבים אל תוך מה שמתרחש בנו – למעשה אנחנו מאבדים את עצמנו והופכים להיות הדבר שמתרחש, בין אם זו מחשבה, בין אם זה רגש, ובין אם זה תחושה גופנית.
לדוגמא.
אם אנו שוקעים במחשבות של דאגה בעניינים כספיים או בנוגע לבן שלנו, אנו מזוהים לגמרי עם מחשבות הדאגה האלה, ואנחנו הופכים להיות הם. עכשיו אנו למעשה נתונים לשליטתם. איבדנו את עצמנו בתוך מחשבות הדאגה…
או אם עולה בנו רגש של כעס על מישהו או פגיעה ממישהו, ואנחנו נשאבים אל הרגש – אנו הפכים להיות מזוהים עם הרגש והוא עכשיו שולט בנו. איבדנו את עצמנו…
ואותו הדבר נכון גם לגבי תחושה גופנית. אם יש לי כאב במקום מסויים בגוף, ואני עם תשומת ליבי לכאב, כל כולי עם הכאב – איבדתי את עצמי. הפכתי להיות הכאב הזה…
רובנו רוב הזמן נשאבים עמוק אל מה שמתרחש בתוכנו.
ואפשר להעביר חיים שלמים באמונה שמה שמתרחש בתוכי ובחיי זה מי שאני.
להעביר חיים שלמים מבלי לדעת ולהבין בעצם מי אני.
ורק כאשר אנו מפתחים יותר ויותר את היכולת להתבונן על ביום-יום, בזמן אמת של האירועים – אז אנחנו יותר ויותר לוקחים חזרה את השליטה על מי שאנחנו ועל החיים שלנו.
אז מי אני?
אני הוא זה שנמצא מעל לכל, מעל לכל מה שמתרחש בתוכי, מעל לזמזום הבלתי פוסק של מחשבות רגשות ותחושות…
אני הוא זה שמתבונן על כל אלה מלמעלה.
וכשאני "מתבונן על" תחת "נשאב אל" – אני חופש. אני חופשי לבחור מה שאני רוצה לחשוב ולעשות בחיים שלי, כאן ועכשיו.
אז מי אני?
אני תודעה חופשיה.
זה מי שאני.
זה מי שאתה.
זז מי שאת.
אז למה אתם מחכים? למה אתן מחכות?
תתחילו כבר היום להתבונן על תחת להישאב אל…
תתחילו כבר היום, עכשיו, להחזיר את השליטה לחיים שלכם, לעצמכם…
ובעצם, זה מסע של התעוררות… (;
באהבה,
תומר (:
