רגע אחד כאן… רגע אחד כבר לא…
חברים וחברות יקרים-יקרות! שותפים לדרך…
מה שלומכם ושלומכן??
האם אתם נמצאים כאן?
כלומר, האם אתם חיים את היום הזה,
את עכשיו,
את הכאן הנוכחי??
כי החיים הם רק כאן,
החיים הם רק כאן ועכשיו…
לפני מספר ימים סיפר לי מטופל
שהוא גם חבר ואח יקר,
על מכר שלו שנהרג באופן פתאומי.
רגע אחד הוא היה,
ורגע לאחריו כבר לא…
ולא משנה כרגע האופן בו הוא סיים את חייו כאן,
כי הרי יש כל כך הרבה דרכים,
בהם זה עשוי לקרות…
מישהי אחרת חיה את חייה
לא באופן בו היא באמת רוצה עמוק בתוכה.
היא כמהה לגור קרוב לטבע,
אך גרה בעיר.
כמהה לעבוד באופן מסויים,
אך עובדת אחרת.
ומובן שזה קשור קשר הדוק
לילדותה ולמה שנצרב
בתת-מודע שלה
כתוצאה מהאופן בו גידלו אותה הוריה.
היא בדיכאון.
מבקשת למות.
והסרטן כבר נמצא בגופה…
רובנו חיים בדרך כלל במין תחושה שכזאת,
של בטחון ושל
"לי זה לא יקרה"
ושיש זמן…
אך המציאות היא שהגוף שלנו הינו
כה פגיע…
ובכל רגע יכול לבוא הסוף.
הסיום של החיים האלה,
בגוף הזה ובגלגול הזה…
גם לנו.
גם לי.
אני כאן עכשיו,
אך אולי עוד שעה, או עוד יום או חודש
כבר לא אהיה כאן…
מי יודע…
ההכרה בזמניות ובפגיעות הגדולה הזו שלנו
יכולה לגרום לפחד ולחרדה,
אך היא גם יכולה להוביל לאומץ ולעשיה,
לחיות את חיינו עד כמה שניתן
באופן מלא, מחובר, עם משמעות…
כי החיים הם לעולם
רק כאן ועכשיו.
לא מחר,
ולא עוד שבוע, חודש, שנה…
אז אם יש לכם כמיהה למשהו,
אם יש לכם חלום שאתם דוחים,
או
אם יש מישהו שאתם רוצים
לומר לו שאתם אוהבים אותו,
שהוא חשוב ויקר לכם…
אל תחכו,
תתחילו לפעול ולשנות עוד היום.
כי מחר אולי כבר לא תהיו כאן…
תחיו את החיים שלכם.
לא של הוריכם,
לא על פי ציפיות חיצוניות כלשהן,
ולא על פי מה "נכון" ומה "לא נכון"…
תחיו את החיים שלכם!!
ואם לא ברור לכם
מה הם החיים שאתם רוצים לחיות,
אם זה לא בהיר ונהיר וידוע לכם –
אז תתחילו לעשות מדיטציה.
וכמה שיותר.
כי מדיטציה תחבר אתכם לעצמכם.
ומדיטציה תחבר אתכם
גם לאני הגבוה שלכם, ליקום…
אל תעבירו את החיים סתם,
ללא משמעות עמוקה,
ללא להיות מחוברים…
מחוברים לעצמכם
ולמהות גדולה יותר מכם…
השמחה, האושר, השקט
האמיתיים
באים אך ורק מתוך עצמנו,
כאשר אנו מחוברים,
כאשר אנו חיים ופועלים
מחוברים עמוק וגבוה,
ומתוך מהות ומטרה
גדולים יותר מאשר רק אנו עצמנו…
זו הסיבה מדוע כשאנו נותנים לאחרים
אנו חשים שמחה ואושר.
ואם כולנו נחיה כך,
אם כל אחד ואחת מאיתנו,
יחיה כך,
העולם שלנו יהיה עולם אחר לגמרי,
עולם שכייף לחיות בו,
עולם שיש בו בטחון, חמלה, אהבה…
וזה העולם שהיינו רוצים שיהיה לנו.
ולילדים שלנו.
וזה תלוי בנו.
בי ובך.
כי השינוי מתחיל מאיתנו,
כל אחד עם עצמו…
אני משתדל לחיות כך,
שאם עכשיו אני אמות ואמשיך הלאה,
אדא שחייתי את חיי ואת היום הזה
במלואם…
ואדא שלא בזבזתי סתם
את החיים האלה,
את המתנה הזו,
שניתנה לי…
מוזר.
התכוונתי לכתוב על משהו אחר לגמרי,
אך זה מה שיצא ונכתב לי, ממני…
אז כניראה שזה מדוייק,
וזה מה שהיה צריך להיכתב… (:
באהבה,
תומר (:
