הגוף כאנטנה וכמעבדת מחקר

חברות וחברים יקרות ויקרים!  שותפים לדרך… !

מה שלומכן ושלומכם?

מקווה שאתן ואתם בטוב,

זוכרים לנשום עמוק,

זוכרות לעצור לפעמים ולהקשיב פנימה,

זוכרים להודות על הפלא הזה של הגוף והחיים,

להודות על כל הטוב שיש לנו בחיים תמיד, יום-יום…

כל הטוב הזה, וכל תפקודיי הגוף הזה,

שכלל אינן מובנים מאליהם…

תודו עליהם, תשמחו על שיש לכם אותם,

כי מי יודע מה יהיה מחר… ?!

אני רוצה לכתוב היום על הגוף שלנו.

כתבתי בעבר על כך שאנחנו זה לא הגוף שלנו, ושאנחנו מהות רוחנית-אנרגטית הנמצאת במסע כאן בארץ. ואולם רובנו שכחנו מי אנו באמת ואנו חיים באשליה מוטעית כאילו הגוף זה מי שאנו, ואנו לכן כל כך מזדהים עם גופנו ועם מה שקורה לנו. אנחנו סוגדים ליופי הגופני, כפי שאנחנו תופסים יופי, וחשים נחותים אם גופנו פגוע או אינו עומד בסטנדרטים המוגדרים על ידי החברה. ואנו שוכחים שהגוף הינו רק אמצעי לביקורנו כאן, לחיים האלה.

אולם אמצעי למה? עבור מה מהווה הגוף אמצעי?

יש לי לכך שתי תשובות שהן כאחת, כרוכות זו בזו.

הגוף מהווה עבורנו אמצעי לחוות את החיים. החושים מאפשרים לנו לחוות את העולם שסביבנו על מגוון המראות, הצורות, הצבעים, הריחות, התחושות, והטעמים שבו. יחד אלה יוצרים חוויה רב-חושית בעלת אינסוף אפשרויות וצירופים. ניתן לראות זאת אצל ילדים, שבגילאים מוקדמים הם חוקרים את העולם בסקרנות אין-קץ. נוטלים דברים לידיהם, ממששים, מכניסים לפה, בודקים. וכשנימאס להם, כששבעו מדבר מסויים הם משליכים אותו ועוברים לדבר הבא שמושך את תשומת ליבם. ילדים, בגילאים האלה, הינם נטולי פחד ונטולי עכבות. אין בעולמם מותר ואסור. הכל מותר. ורק כאשר הילד גדל הוריו והחברה מתחילה לשים עליו עוד ועוד הגבלות ואיסורים, שרק מיעוטם באמת נחוץ. וכך, אצל רובנו, הולכת ונכבית אותה סקרנות טבעית איתה אנו נולדים. ואנחנו בבגרותנו מסתפקים במספר חוויות והתנסויות מצומצם מאוד. אנחנו מצמצמים את עצמנו. אנחנו שוכחים בשביל מה באנו לכאן.

וכאן אני מגיע לתשובה השניה שלי.

הגוף שלנו משמש לנו כאמצעי להתנסות, לחקור, להתפתח, לצמוח רוחנית.

באנו לכאן בכדי לחוות צמיחה רוחנית.

וצמיחה רוחנית יכולה לבוא לידי ביטוי באלף דרכים. אין דרך אחת לנוע במסע הזה של צמיחה רוחנית. מספר הדרכים לצמיחה כמוהו כמספר האנשים על פני האדמה. כל נשמה והמסע שלה באמצעות הגוף שהיא קיבלה/בחרה לחיים הנוכחיים. אמנם הכיוון הוא אותו הכיוון והיעד אותו היעד לכולם. אך כל אחד והמסע שלו לשם…

ושתי הדברים האלה הינם כרוכים זה בזה מכיוון שאם אנחנו מממשים רק אחד מהם אנו לא באמת חיים חיים מלאים. אם אנחנו רק חיים בשביל לחוות דברים דרך הגוף, דרך החושים, אנחנו עלולים לפספס את החלק של הצמיחה, של ההתפתחות הרוחנית. אלה הם אותם האנשים שעבורם החיים הינם מסע חושני של הנאות – אוכל, מין, טיולים, עיסויים, קניות, ועוד שלל דרכים לחוש הנאה פיזית-חושית. ואין בכך כל רע, אך כאשר אין מאחורי זה התכוונות ורצון להתפתח ברוח, זה נהיה ריקני, ריק מתוכן, ממהות. ולכן הסיפוק הינו רגעי וזמני בלבד, ומיד מחפשים את החוויה והדבר הבא שייתן הנאה וסיפוק…

ואותו הדבר מהצד השני. אם אנחנו רק מנסים להיות ברוח, ומבטלים את הגוף על מכלול ההתנסויות הנגזרות ממנו ודרכו, אנחנו מפספסים את החלק החווייתי והחושי, שהוא חלק בלתי נפרד מהמסע שלנו כאן. וגם בכך כמובן אין כל רע. אך לא סתם קיבלנו גוף עם תחושות וחושים.

בכדי לחיות את החיים במלואם, צריך למצוא דרך לשלב את שני המרכיבים האלו, הגופני והרוחני. רק אז אנו יכולים באמת לחיות את החיים על כל צדדיהם, והמסע הזה שלנו כאן, שבמהותו הוא מסע של צמיחה רוחנית, יהיה מלא ועשיר.

אנחנו חווים את החיים דרך הגוף. זו עובדה. ללא הגוף לא נחווה מאומה מכל אותה חוויה רב-חושית עשירה כל כך שקיימת פוטנציאלית בחיינו.

פוטנציאלית.

כי רובנו כאמור מצמצמים את עצמנו לתחום מאוד מאוד צר של התנסויות. ואנחנו פוחדים מלנסות דברים אחרים, חדשים, שונים. פוחדים להיות שונים, פוחדים מה יגידו ויחשבו עלינו, פוחדים שלא יאהבו אותנו, פוחדים שלא יהיה לנו כסף למה שאנו רוצים, פוחדים שהגוף ייפגע או שיקרה לו משהו. ועוד ועוד פחדים שמצמצמים אותנו ואת יכולתנו לחוות את החיים במלואם.

עלינו לחזור להיות יותר כמו ילדים.

להיות נטולי פחד. להעיז ולעשות דברים שונים, חריגים, קיצוניים.

לשם כך באנו.

כי הגוף הינו רק אמצעי להתנסות. אמצעי מחקר, מעבדת מחקר.

כמובן שמיותר ולא נכון לעשות דברים שיש בהם משום סכנה אמיתית ומוחשית, לנו או לאחרים. וכמובן שנכון לשמור על אמות מידה מוסריות. אך מעבר לכך, הכל פתוח. הכל.

תזכרו שכל פחד סוגר ומצמצם אתכם!

אני רוצה גם לגעת בקצרה בעוד עניין שקשור לגוף הזה שלנו.

אפשר לומר שהגוף הוא מעין רכב שמשרת אותנו במסענו כאן. בדומה לרכב שמשכירים כאשר נוסעים לטיול בחו"ל.

אולם הגוף שלנו הינו הרבה יותר מאשר כלי מכני. הגוף שלנו זו המכונה החכמה ביותר הקיימת. בגופנו קיימים כמה ביליארדי תאים.  זה  5,000,000,000,000  תאים!  מספר בלתי ייאמן שחורג לגמרי מגבולות הדימיון שלנו. וכל תא ותא הוא למעשה יחידה עצמאית לגמרי ומסוגלת להתקיים לבד ובמנותק מהגוף ושאר התאים. כל תא הוא עולם ומלואו, ויש בו את כל הידע ואת כל האמצעים הנחוצים בכדי לחיות באופן עצמאי. ועדיין כל תאי הגוף חיים יחד במעין קהילה ענקית הפועלת בהרמוניה מושלמת (בגוף הבריא). כל תא ותא יודע בדיוק מה תפקידו ומה ומתי עליו לעשות, ובאיזה מינון.

אך הגוף שלנו הוא לא רק חומר (למעשה כמות החומר בגופנו הינה מזערית ביותר, עד כי ניתן לכווצה לכדי ראש סיכה. אך לכך לא אכנס עכשיו). הגוף שלנו הוא גם ובעיקר אנרגיה, רטט אנרגטי. כל חומר ביקום, כל אטום וכל מולקולה נמצאים כל הזמן ברטט בלתי פוסק. מאומה אינו סטטי, והכל רוטט. ולכל חומר יש את הרטט הייחודי לו. ולכל רטט כזה יש את התדר האנרגטי שלו, את הגל שלו, את "הצבע" שלו. זה מה שמאפשר למדענים לדעת מאיזה אטומים מורכבת מולקולה מסויימת, כמו גם לדעת איזה חומרים מצויים בכוכב הנמצא מרחק שנות אור מאיתנו.

אבל הגוף שלנו אינו חי ונמצא בבועה, בריק. הוא נמצא בעולם בו יש עוד אינסוף רטטים ותדרים מסביבו. והוא אינו אדיש לכך. הוא מגיב לתדרים המגיעים אליו. כך למעשה אנחנו מסוגלים לראות צבעים, לטעום טעמים, לשמוע צלילים. אולם הרוב הגדול של התדרים המגיעים לגופנו, נספגים בו ואשר הוא מגיב אליהם הינם נסתרים מאיתנו.

אפשר לומר שהגוף שלנו הוא כמו אנטנה, ולמעשה כמו מתקן אנטנות עם מגוון עצום של סוגים וגדלים של אנטנות. הגוף שלנו קולט כל הזמן מגוון אדיר של תדרים שמגיעים אליו מהסביבה הקרובה והרחוקה. ואנחנו קולטים במודעות שלנו רק חלק מזערי מתוכם.

הדבר דומה למכשיר הרדיו שבביתכם או במכוניתכם. מכשיר הרדיו מסוגל לקלוט עשרות ומאות (אם ניקח בחשבון גם את גלי AM) של תחנות רדיו, אך כל פעם הוא יקלוט רק תחנה אחת, תלוי לאיזה תדר נכוון אותו. כל תדר והתחנה שלו. אך עדיין, בכל רגע נתון מכשיר הרדיו חשוף ומקבל את כל מאות התדרים המגיעים אליו מתחנות שונות במרחב. הוא תמיד, תמיד, חשוף ומקבל את כל התדרים. גם כשהוא מכובה הם מגיעים אליו.

כך גם אצלנו, אלא שאלינו מגיעים לא מאות תדרים כי אם מגוון אינסופי של תדרים.

אולם הגוף שלנו איננו רק אנטנה, הוא גם משדר. כי אנחנו (בניגוד למכשיר הרדיו) גם כל הזמן משדרים תדרים מהגוף שלנו החוצה. כשאנו מדברים, מיתרי הקול שלנו מפיקים תדרים בטווח שאנו מסוגלים לקלוט בחוש השמיעה שלנו. אך את רוב התדרים שאנו משדרים אנו לא מסוגלים לקלוט בחושים הרגילים שלנו. אנחנו כמו עיוורים לחלק הגדול של התקשורת שמתרחשת בין גופנו לסביבה.

אך יש חדשות טובות גם.

אפשר וניתן לחדד ולשפר את היכולת שלנו לחוש גם תדרים שבדרך כלל אנו עיוורים כלפיהם.

כיצד?

אגע בכך ממש רק בקצרה כאן עכשיו.

דרך אחת וחשובה לשפר את יכולתנו "לשמוע" ולחוש תדרים ו "קולות" נוספים היא המדיטציה. מדיטציה שקטה. המדיטציה הבסיסית, בה אנו יושבים, בעיניים עצומות ומבלי לזוז – וקשובים פנימה לגוף. אם נתמיד ונעשה מדיטציה זו לאורך תקופה, נתחיל לחוש רבדים שקודם לכן לא ידענו כלל על קיומם. מניסיוני אני יודע שזה קורה, וזו חוויה מופלאה וקסומה. מתגלה לנו עולם עשיר, עמוק, רבגוני, ורב-מימדי. אנו מגלים יותר ויותר את האינסוף המצוי בתוכנו.

דבר נוסף שיכול לשפר מאוד את היכולת לראות ולחוש רבדים ותדרים נסתרים הינו שינוי בתזונה שאנו אוכלים ובמים שאנו שותים. התזונה במודרנית-מערבית כיום הינה מלאה בחומרים סינטטיים הרעילים לגוף באופנים שונים. הגוף מנסה ושואף תמיד להפריש החוצה ולהתנקות מהרעלים האלה. אך בגלל הכמות העצומה של רעלים שאנו מכניסים לגופנו, הגוף כבר אינו מסוגל להיפטר מכולם, וכך מצטברים עוד ועוד רעלים בגופינו, כמעט בכל מקום בגוף. הרעלים האלה משבשים את תפקודיי הגוף השונים וגורמים להתפתחות של מחלות, והם גם משבשים את היכולת שלנו לראות, לשמוע, ולחוש רבדים עדינים יותר. ככל שיש בנו יותר רעלים, כך יכולתנו להקשיב לעומק ולמעודן הולכת ופוחתת. זה כמו אנטנה המלאה בלכלוך וחלודה. גם קולטי השמש שמחממים מים בדוד השמש שלנו לא יוכלו לעשות את תפקידם אם הם מלאים בלכלוך. וכאשר אנו עוברים לתזונה יותר ויותר נקיה, ושותים מים נקיים (המים היחידים הנקיים וראויים לשתיה הם מים שנוקו באמצעות מערכת אוסמוזה הפוכה, שיש להשיגה בארץ ממגוון חברות, ואינה יקרה יותר ממערכות אחרות) – הגוף מתחיל להפריש ולהתנקות מהרעלים התקועים בו. וכתוצאה מכך אנו נרגיש טוב יותר, אנרגטיים יותר, נהיה בריאים יותר. וגם יכולתנו לחוש רבדים "סמויים" תלך ותשתפר.

לסיכום, הגוף הינו חשוב, וחשוב לשמור עליו ולשמר אותו ככל שניתן בתפקוד אופטימלי. אך הגוף הינו רק הכלי והמיכל שמכיל ומשמש אותנו במסענו זה בחיים אלה, על כדור הארץ הזה.

אז תשמרו עליו, אך אל תיקשרו אליו.

תשתמשו בו, בגוף, בכדי לחוות את החיים עד כמה שניתן באופן מלא.

ותשתמשו בו כתחנת ממסר שמקבלת ושולחת ללא הרף אותות ותדרים. תלמדו להיות קשובים ולהעמיק את ההקשבה שלכם-ן לרבדים עמוקים ומעודנים יותר ויותר.

התגמול שלכן-ם יהיה רב ועצום – זאת אני אומר מניסיוני האישי…

במאמר הבא שלי אני מקווה לחזור לנושא הריפוי הטבעי-עצמי.

ועד אז, תשמרו על עצמכם,

הודו כל יום על הגוף הזה שמשרת אתכם יום-יום וכל רגע ורגע,

הודו ללב, שפועם מרגע לידתכן, ומזרים דם לכל מיליארדי התאים,

הודו לריאות, שאינן מפסיקות פעולתן לרגע,

הודו לכל איברי הגוף שמשרתים אתכם,

וזכרו שהגוף הוא לא אתם…

ומי אתה?

ומי את?

באהבה,

תומר (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *